בכתב העת של מכון ון ליר בירושלים, "הזמן הזה", מפרסם ד"ר אבי שילון מסה מרתקת על ד"ר אב"א אחימאיר, תחת הכותרת: "תוגת הפשיסטן". המאמר נכתב בעקבות הביוגרפיה של אחימאיר, שפירסם באנגלית ד"ר פיטר ברגמין וראתה אור אשתקד בלונדון. ד"ר שילון מנתח את תפקידו של אחימאיר, אבי הציונות המהפכנית, בהקמת מחתרת "ברית הבריונים" לגירוש הכובש הזר הבריטי מארץ-ישראל ואת השפעתו על האצ"ל ולח"י. להלן הקישור לקריאת כל המאמר: https://hazmanhazeh.org.il/ahimeir

בתחילת החודש מלאו 81 שנה לפטירתו של יוסף כצנלסון והוא רק בן 43. מי היה יוסף כצנלסון? במעט שנות חייו הספיק להיות "שר העפלה" של העלייה הרביזיוניסטית ערב מלחמת העולם השניה, ולפני כן – מפקד קן בית"ר בירושלים, ממקימי "ברית הבריונים" והאצ"ל. הוא היה יליד העיר בוברויסק, חברו הטוב ביותר של אב"א אחימאיר, שכינה אותו: "הנסיך השחור", יחד למדו ב1922 בווינה, ויחד הפיחו ראשונים את אש המרי נגד השלטון הזר הבריטי. ב-1957 העלתה רעייתו של יוסף, זלטה, את עצמותיו מוורשה לקבורה בירושלים, ב1974 יצא לאור הספר "מותו של יוסף כצנלסון" מאת אב"א אחימאיר, וב1983 יצא הקובץ "הנסיך השחור" שערך יוסף אחימאיר, שנקרא על שמו.

השר ונשיא הבונדס לשעבר, יהושע מצא ז"ל, שהלך לעולמו לפני ימים ספורים, הותיר אחריו ספר זיכרונות מרתק תחת הכותרת "שני אקדחים" – פרקים מחוויות פוליטיות. יהושע היה בנערותו חבר לח"י, ומאז קום המדינה חבר תנועת החרות והליכוד. זיכרונותיו משנות החמישים, כוללים את סיפור הוועידה הרביעית של "חרות" מפברואר 1957, ובמיוחד העימות המילולי בין אב"א אחימאיר למנחם בגין, שעמד במרכזה. אחימאיר סבר כי חילופי שלטון לא יעברו בשלום, והכעיס את יו"ר התנועה. לדברי יהושע מצא אין לומר שאב"א אחימאיר טעה. "הימים של 1957 היו ימים אחרים מהימים של שנת 1977 בהם רבין העביר לבגין את השלטון. היו אלה עדיין ימים בהם שנאת מפא"י וההסתדרות היתה במלוא עוצמתה. ימים בהם נרדפנו. בדיוק משום כך אני יכול להבין את ראש תנועתי, מנחם בגין, שניסה בכל כוחות הרטורי בפסיכולוגיית המונים לדחוק ולהרחיק כל הירהור מפני סכנה שכזו." אכן עדות מרתקת מימים רחוקים על ויכוח עקרוני ונוקב, בין שני הגדולים, בעיניו של צעיר התנועה, שהלך לעולמו כבן 89. תנחומי "בית אבא" למשפחה.

ברית חיילי האצ"ל ערכה אירוע בזום על אב"א אחימאיר, בהשתתפות שלמה גולדהור, יו"ר הברית, ויוסי אחימאיר. בהרצאתו הדגיש יוסי כי בעוד שמנחם בגין פתח במרד נגד השלטון הזר הבריטי ב1944, אביו החל את המרי נגד שלטון המנדט ב1930, וכונה: אבי התגר בישראל. https://www.facebook.com/Etzel.IZL/videos/1813779695440137

ח"כ לשעבר במפלגת העבודה, הסופר והחוקר מיכאל בר-זהר, ערך ביקור ב"בית אבא", והעלה זיכרונות משיחותיו עם דוד בן-גוריון, שמעון פרס ויצחק רבין. בר-זהר, הביוגרף של בן-גוריון, התעניין במיוחד בתיק בן-גוריון שבארכיון. הוא הופתע לשמוע את סיפור מכתבו של ראש הממשלה הראשון אל יוסי אחימאיר, שצונזר בזמנו, במחיקות גסות, על-ידי מזכירם של שרי הביטחון, חיים ישראלי ז"ל. במכתבו מ1972 שולל בן-גוריון את חלקו כביכול של אב"א אחימאיר ברצח ארלוזורוב, אך חוזר ומעליל על אברהם סטבסקי ז"ל. את השם של סטבסקי מחק חיים ישראלי, בטענה שקיבל את הסכמתו של בן גוריון לכך. כל הפרשה פורסמה בזמנו על-ידי יוסי אחימאיר ברבעון "האומה". בספר האורחים כתב בר-זהר: "התרשמתי עמוקות ונפעמתי מהאוצר ב'בית אבא' ושמאיר את אביך ז"ל כאיש ספר, כאינטלקטואל פורץ גבולות, שפות ותרבויות – וגם ציוני נלהב ומושבע".

הערב יוקרן בערוץ 11 סרט על משפחת שוקן, החל באבי השושלת, שלמה זלמן שוקן. בספר "עין הקורא, סופרים וספרים, עיתונאים ועיתונאים", מקדיש אב"א אחימאיר מאמר לזלמן שוקן, שברובו מטפל בגבירים היהודיים בזמנו, שהשקיעו בחו"ל ונמנעו מלהשקיע בארץ-ישראל: "שמו הלך לפניו בשנים שבין שתי המלחמות. גביר זה מגלות אשכנז לא הלך בדרכי חבריו לעושר מגלות מפוארת זו... שוקן נשאר נאמן לצור מחצבתו. "בראשונה עשה גדולות במו"לות של חכמת ישראל בגרמנית ובעברית. 'הוצאת שוקן' נהייתה לשם דבר. שוקן דאג וכמה סופרי ישראל שוחררו מדאגת פת-לחם. שוקן אסף כתבי יד של גדולי האומה, הקים מכון למחקר השירה העברית. "ועם כל זה, נמנע מלהתיישב בארץ, להקדיש לה מאונו וממרצו. עסקים באשכנז ואחר כך באמריקה. מה שנוגע לארץ-ישראל, הרי דברים שברוח. אמנם צאצאיו הם עימנו, אבל מדוע הוא התיישב באמריקה? האמנם לא האמין איש-המעשה בעתידה של הארץ, בעתידה הכלכלי? ואולי לא היה בטוח בעתידנו במובן הבלתי אמצעי... "שוקן מת בארץ נכריה ורק גופו הוטמן בהר המנוחות. אבל לנו אין מנוחה, לכשאנו מהרהרים במרץ היהודי שמתבזבז על זרים ועל הנשמה היהודית שלא מצאה את תיקונה"...