מה פשר החולצה החומה שהיתה לחניכי תנועת בית"ר? יריביה המרים פירשו זאת כהזדהות עם חולצות חומות ממקומות אחרים, וד"ל. ואכן, הצבע שונה לסגול. אב"א אחימאיר ערער על כך בברכתו לתנועת בית"ר ב1957: "אני תקווה, שבית"ר תחזור לחולצתה המסורתית, אותה החולצה שהיתה על גופו של ראש בית"ר בכינוסי בית"ר. בחולצה הזאת שמע אברהם סטבסקי הי"ד את פסק הדין של מוות. בחולצה זו עלה שלמה בן יוסף הי"ד לגרדום. צבע חולצה זו הוא צבע אדמת השרון, המגדלת פירות ההדר... נהיה הדרים, כפירות הללו..." בוגרי בית"ר שמעו זאת השבוע, בברכתו של יוסי אחימאיר למפגשם המרגש, שהתקיים בנורדיה שבשרון, כאשר קרא את דברי אביו מתוך הספר: אחימאיר ובית"ר.

אורח נכבד התארח ב"בית אבא": ח"כ אבי דיכטר, לשעבר ראש השב"כ והשר לביטחון פנים. הוא שמע מפי יוסי אחימאיר על אביו כאבי המרי בבריטים ועל פועלו הפובליציסטי והמחקרי, והתפעל מהחומר הארכיוני הרב המרוכז במקום. בספר האורחים כתב אבי דיכטר: " תודה על סיור מרתק בשבילי ההיסטוריה של מדינת ישראל, לפני ואחרי הקמתה דרך המשקפיים של אבא אחימאיר, שרק מההסברים על שמו (אב"א אחי מאיר) ניתן להתרשם מעומק השורשים שלך. ישר כוח על הרצינות והמקצועיות שבבניית המוזיאון המדהים הזה. איני זוכר מתי בחדר אחד קטן אצורים כל כך הרבה דברים, בעלי משמעות היסטורית אדירה".

שיגרנו איחולי החלמה מהירה לגיבור ישראל תא"ל (מיל') אביגדור קהלני, שנאלץ להתמודד בימים האחרונים עם חיידק אלים שפלש לגופו. רק שבועות מספר קודם לכן, בחודש מאי, קהלני התארח ב"בית אבא", נפעם והתרגש, וכך כתב בספר האורחים: "אני חש בכל גופי את משק ההיסטוריה במוזיאון שהקמתם לזכר אבא שלכם... אתם משפחה שורשית אשר הטבעתם את חותמכם על מדינת ישראל, ואני שמח ונרגש שנתתם בידי את הזכות ללמוד ולדעת על תקופה שקיימת רק בספרי ההיסטוריה... אני מקווה ומתפלל שתדעו להעביר את הנכסים לדור ההמשך, והם יידעו לשמור זאת כמוכם".

בימים אלה מציין מושב העובדים הראשון בארץ, נהלל, מאה שנה להיווסדו. שש שנים לאחר ההתחלה, בשנת 1927, התגורר אב"א אחימאיר בנהלל, במשך כשנה, לימד שם את תלמידי המושב, כשליח ועדת התרבות של ההסתדרות. משם הוא מתכתב עם "פטרונו" דאז, ברל כצנלסון – השניים הכירו זה את זה בעיר הולדתם, בובורויסק – הנמצא כמובן בעיר ה"גדולה", תל-אביב. עם תלמידיו של אחימאיר בנהלל נימנים משה דיין וכן בנימין גורביץ-גור, לימים מראשוני ההולכים אחרי אחימאיר ל"ברית הבריונים". בנהלל החלה ראשית התפכחותו של אחימאיר מהרעיונות הסוציאליסטיים, ובתוך שנה הוא מצטרף לתנועת ז'בוטינסקי בכנס בנחלת יהודה, למגינת לבם של ברל ושאר ראשי "הפועל הצעיר" שראו בו עד אז מעין כוכב עולה בשמי תנועת הפועלים בארץ.

74 שנה לאחר שנפטר, "נתגלה" בימים אלה קברו של יהושע הייסינוביץ (או גייסינוביץ) ז"ל, הדוד יהושע, שהלך לעולמו בי"ד אלול תש"ז. לראשונה ניצבה ליד הקבר נכדתו, אולגה צדיקוב-גייסינוביץ, שעלתה ארצה לפני ארבעים שנה, לאחר שאיתרה את הקבר בעזרתו האדיבה של מנהל בית העלמין נחלת יצחק. דמעות נזלו מעיניה של אולגה הנרגשת, בעומדה מול מצבת הסבא, המשומרת היטב. לא הרחק משם טמון גם אחיינו - אב"א אחימאיר (גייסינוביץ). יהושע הייסינוביץ, יליד בוברויסק, עלה ארצה כעשרים שנה קודם למותו בתל-אביב, ללא משפחתו, והיה בקשר הדוק עם אב"א אחימאיר. כאשר נפטר, פירסם אחימאיר ידיעה על מותו ב"המשקיף". בנו של יהושע ואביה של אולגה, אבא גייסינוביץ (השני), היה מדען נודע במוסקבה ושם נפטר ב1989.

"את עשרת הצעדים הללו הייתי עושה יום יום מהבית לבית הספר היסודי או לצופים, אבל אחרי עשרה צעדים המשכתי, מעולם לא התעכבתי בפתחו של הבית שרק צריף או יותר מאוחר, משטח דשא ציבורי לא גדול, הפריד בין הבית שלי לשלהם". כך פותחת מדריכת הטיולים מיכל ששון-ביבי את הפוסט שלה על הביקור ב"בית אבא". והיא מספרת: שיכון ותיקים רמת גן. המקום בו גדלתי. שיכון שצמח ביוזמתו של אברהם קריניצי ובעידודו, רכשו בו חלקות לבניית בתים עיתונאים, אמנים, סופרים, פוליטקאים אנשי האצ״ל ולח״י. גם ההורים שלי הגיעו לכאן, לא ברור לי איך בדיוק, שכן הם היו ועודם אנשי אחדות העבודה ולא סתם אנשי …אבא היה איש מפלגה וחבר כנסת שנים רבות ואני ינקתי מתורתו. אב"א אחימאיר, שם הרחוב שהגיתי כל כך הרבה פעמים כמקום מגוריי, היה בבגרותי לדמות אותה ׳פגשתי׳ מידי פעם בסיוריי בתל אביב, אבל מוזר, אף פעם לא העמקתי להכיר את סיפורו של האיש קצת יותר. נפלאות דרכי הפייסבוק שדווקא כאן נפגשנו "הילדים של" : יוסי אחימאיר ואנוכי, ויוסי הזמין אותי לצעוד שוב את עשרת הצעדים אך הפעם להיכנס לביתם, הבית שמנציח את סיפורו של אביו. כעבור שעה וחצי בחדר העבודה של אביו שנשמר ממש כפי שהיה, בין העיתונים, אני מתעכבת ליד תעודה ממוסגרת: ׳מדינת ישראל׳, ׳קרן תל חי׳. מדינת ישראל? אני תוהה , 10 שנים קודם? ומגלה לצידה קופה שמעולם לא ראיתי כזו: קופת תל חי. המזוודה כאן מתחת, מספר יוסי רגע לפני שאנחנו נפרדים, היא המזוודה שאיתה עלתה אמי לארץ ואני מתרגשת: כמה נשמה יש בחפצים הללו, חושבת על האנשים שארזו חיים שלמים במזוודה ובאו לכאן להגשים חלום , האם גם בתוך המזוודה יש ימין ושמאל אני תוהה?!