לפני כשמונים ושמונה שנים (1935-1934) ישב ד״ר אב״א אחימאיר (א. אסיר-ציון) בבית-הסוהַר המרכזי של ממשלת המנדט הבריטי, בירושלים (כיום מוזיאון אסירי המחתרות). האשמה - מנהיגותו ופעילותו כנגד הכובש הזר הבריטי ב״ברית הבריונים״. בימי מאסרו כתב אב"א אחימאיר את ״יומן המשפט והסוהַר״, יומן עתיר הגות, מחשבות, הסתכלות פנימית ותגובות על המתרחש בתנועתו, ביישוב ובעולם. כאשר שוחרר מהסוהַר רצה אחימאיר להוציא לאור את היומן במלואו. פרקים ממנו פורסמו בעיתוני ׳הירדן׳ ו׳המשקיף׳ וכן בספרו ׳רפורטז׳ה של בחור ״ישיבה״׳ (1946). משאלתו של אב"א אחימאיר מתמלאת עם צאתו לאור השבוע של היומן המלא, שאותו כתב בדם לבו. את היומן ערכה והגיהה הבת הבכורה זאבה זבידוב-אחימאיר, בהשתתפותם של הבנים יעקב ויוסי אחימאיר. ליומן צורפו הערות וצילומים. הספר יצא בהוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, ובו 533 עמודים. מחירו הוא 118 ₪. אפשר לרוכשו במזכירות המכון בתל-אביב וכן ב"בית אבא" ברמת גן.

לפני כשמונים ושמונה שנים (1935-1934) ישב ד״ר אב״א אחימאיר (א. אסיר-ציון) בבית-הסוהַר המרכזי של ממשלת המנדט הבריטי, בירושלים (כיום מוזיאון אסירי המחתרות). האשמה - מנהיגותו ופעילותו כנגד הכובש הזר הבריטי ב״ברית הבריונים״, שפעילותה כללה הפגנות, הורדת הדגלים הנאציים מעל בנייני הקונסוליות הגרמניות ביפו ובירושלים ותקיעות שופר ליד הכותל המערבי בתפילת נעילה ביום הכיפורים. בימי מאסרו כתב אב"א אחימאיר את ״יומן המשפט והסוהַר״, יומן עתיר הגות, מחשבות, הסתכלות פנימית ותגובות על המתרחש בתנועתו, ביישוב ובעולם. כאשר שוחרר מהסוהַר רצה אחימאיר להוציא לאור את היומן במלואו. פרקים ממנו פורסמו בעיתוני ׳הירדן׳ ו׳המשקיף׳ וכן בספרו ׳רפורטז׳ה של בחור ״ישיבה״׳ (1946). משאלתו של אב"א אחימאיר מתמלאת עם צאתו לאור השבוע של היומן המלא, שאותו כתב בדם לבו. את היומן ערכה והגיהה הבת הבכורה זאבה זבידוב-אחימאיר, בהשתתפותם של הבנים יעקב ויוסי אחימאיר. ליומן צורפו הערות וצילומים. הספר יצא בהוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, ובו 533 עמודים. מחירו הוא 118 ₪. אפשר לרוכשו במזכירות המכון בתל-אביב וכן ב"בית אבא" ברמת גן.

לאחר כמה שנים של עבודת עריכה והתקנה, נכנס היום לדפוס הספר יומן הסוהר והמשפט של אב"א אחימאיר, הנושא את הכותרת "איילה בין החומות", כשם אחד מסיפוריו שנכתבו בין כתלי הכלא המנדטורי. היומן מקיף את השנים 1935-1934, שבהן ישב אחימאיר בכלא ואת רשמיו כתב מדי יום. זהו מסמך אוטנטי, יוצא דופן, של אדם ותקופה, המתאר אסירים וסוהרים בימי השלטון הזר הבריטי בארצנו, הגיונות ומחשבות של לוחם חירות והיסטוריון מעמיק, המבקש להבין את משמעות תולדתיה של האנושות ואת גורלו של האדם. הספר יוצא לאור על-ידי מכון ז'בוטינסקי, ובו 533 עמודים.

האדריכל והחוקר יוסי קליין-עברי, בספרו החדש "רוויזיוניזם, ארכיטקטורה ועירוניות מגוייסת בתל-אביב" דן בתיאוריות ופרקטיקות ארכיטקטוניות ואורבניות פרי הגותם של אינטלקטואלים, מנהיגים פוליטיים ואדריכלים רוויזיוניסטים, וביניהם אב"א אחימאיר , לו הוא מקדיש לא פחות מ-15 עמודים. הספר ראה אור בהוצאת "כרמל"', מתמקד בשלבי הקמת מצודת זאב בתל-אביב. בין השאר הוא כותב: "החל בשנות ה30 התייחס אחימאיר בעקביות לסוגיות גיאוגרפיות-היסטורית והתיישבותיות כשהוא מבליט את חשיבותה של העיר בכלל ושל תל-אביב בפרט בפרויקט הציוני, אך דומה שתפיסותיו משתקפות באופן סינתטי דוקא במאמר מאוחר (1956), שכותרתו: 'ערכן של ערים בתרבות האנושית'. במאמר זה מדגיש אחימאיר את חשיבותה הלאומית של העיר, למרות שאין הוא מתעלם ממכנים משותפים ואוניברסליים בהתפתחות של צורות התיישבות מודרניות".

עומר עינב בספרו החדש "עומדים בשער", על כדורגל ויחסי יהודים וערבים בתקופת המנדט, מצטט מתוך מאמרו של אב"א אחימאיר "תפקידו של הספורט היהודי" מאפריל 1927, בעיתון "דאר היום", וכותב: אחימאיר "כתב על חשיבות הספורט ובפרט הכדורגל - למפעל הציוני. דבריו הולמים לא רק ליישוב, כי אם גם לחברה העברית". והוא מצטט אותו: "לנו חשוב הספורט האנגלי משום שיש בו מן המלחמה. הספורט האנגלי מסכם את החיים, שאינם אלא תחרות בלתי פוסקת והשאיפה של פרט ושל לאום להיות ראשון בכל מקום... מעתידו של הספורט היהודי תלוי בהרבה עתידו של המפעל המדיני שלנו". דברי אחימאיר.

דרך הכניסה מבניין המועצה האזורית שומרון ליישוב ברקן נקראה אתמול, יום חמישי, דרך אב"א אחימאיר, בטקס מכובד שבו השתתפו בני המשפחה, יו"ר המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, בית"ר, תושבים ואורחים, וכן נציגי מסדר ז'בוטינסקי ו מערכת רבעון "האומה". בטקס הביע מר יוסי דגן את סיפוקו על התיקון שנעשה באיחור של כשלושים שנה, עת שונה שם היישוב מ"בית אבא" ל"ברקן", ודיבר בהערכה רבה על אב"א אחימאיר. להלן מדברים שנשא בטקס יוסי אחימאיר: הגעתי לברקן עם נעמי רעייתי מ"בית אבא" ברמת-גן, המשמר את כל כתביו, כל קורותיו ומורשתו של אבי-מורי, אשר בדרכו – דרך אב"א אחימאיר - אני הולך כל ימי חיי. "בית אבא" – כמה יפה השם – נקרא כך באופן טבעי. הן זהו הבית שבו חי אבא, אבי, בעשור חייו האחרון, אבל גם כמעין תחליף לשם המקורי של יישובכם הגדול, כאן בלב השומרון. שם שעליו החליטה ועדת השמות הממלכתית והוסר מסיבות שעד היום אינן נהירות לנו לחלוטין, דבר שפגע בנו, בני המשפחה, ובמוקירי זיכרו של אבא. לפני שנים ספורות נעשה תיקון חלקי של העוול, בקריאת השכונה המערבית בברקן – גבעת אבא, הנמצאת בהקמה. והנה היום נעשה תיקון גדול, בחגיגה הגדולה הזאת, בקריאת הכביש המוביל ממשרדי המועצה האזורית שומרון אל ישובכם – דרך אב"א אחימאיר. אנחנו בני המשפחה שמחים על כך, מברכים את התושבים וראשי ברקן והשומרון, על ההכרה במעמדו ההיסטורי המיוחד של ד"ר אחימאיר - כפורץ הדרך הראשון במאבק לגירוש הכובש הזר הבריטי מארצנו, בהפגנות שהוא – האינטלקטואל, הסופר, העיתונאי, אוהב עמו – יזם כבר ב1930. אבא נפטר לפני שישים שנה, ב1962, ערב שבועות תשכ"ב, כאשר יצא מביתו, בית אבא, אל בית בתו זאבה ברמת אביב. בשחקו עם נכדתו, עדה, חש ברע ונפטר, והוא רק בן 65. אבא הלך לעולמו חמש שנים לפני מלחמת היש"ע של ששת הימים. הוא לא זכה לראות את חלומו מתגשם – שיחרור ירושלים וחבלי המולדת ביהודה ושומרון. בשנת 1912, לפני מאה ועשר שנה, והוא כבן חמש-עשרה, עלה הנער אבא גייסינוביץ' לראשונה לארץ-ישראל, ולמד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. כבר אז נקשרה נפשו בנופי ארץ-ישראל ההיסטורית, המקראית, כשהוא מטייל עם חבריו לכתה, במחזור ד' של הגימנסיה, ברחבי שומרון ויהודה השוממים. אלה היו הנופים שעליהם חלם בילדותו, בעיר בוברויסק שברוסיה הלבנה, בלארוס כיום. אב"א אחימאיר לא זכה לראות בהתגשמות שלושה חלומות שלו: שיחרור חבלי המולדת שמעבר לקו הירוק, קץ הקומוניזם הרודני, והעלייה הגדולה של אחינו היהודים מרוסיה וממדינות חבר העמים. רבים מהם התנחלו ביהודה ובשומרון. למען מטרות אלה הוא נלחם בעטו השנונה. הן התגשמו רק כשהוא כבר לא היה עוד עימנו.