שנאה אחת ומניין תורות

[א]

בשעה שהשוחט מגיש את המאכלת לצוואר הבהמה או העוף, הריהו מברך על השחיטה. אפילו שחיטה זקוקה ל"ברכה", לביסוס אידיאולוגי. הדבר הטוב קיים בפני עצמו, ואולי מסוגל להתקיים ללא ביסוס אידיאולוגי. אבל הדבר הרע זקוק תמיד לאידיאולוגיה, ל"עלה תאנה", וכיוצא-באלה. ומה שחיטת בהמה זקוקה  לברכה, קל וחומר שחיטת אדם, ושחיטת אדם בישראל לא כל שכן. "בראשית היה הדבר" וכל שכן לגבי שנאה. "הדבר" מתרץ את שרץ השנאה. "הדבר" לעולם קודם לשנאה. "מלחמת המעמדות" היא דוגמא אחת לשנאה, לביסוס אידיאולוגי של שנאה, כמו ש"תורת הגזעים" היא דוגמא אחרת לביסוס זה. נטלנו לנו  שתי דוגמאות אקטואליות ו"טריות", שתי דוגמאות בנות התקופה שלנו.

ושנאה זקוקה לא רק לקללה, אלא גם לברכה. ואולי הברכה עדיפה על הקללה במקרה של שנאה. בלעם שנא את ישראל, ולכן פתח ב"מה טובו", ולהיפך: "חושך שבטו – שונא בנו". הנצרות היא תורת האהבה. כלום יש צורך להאריך בדיבור, באילו אמצעים השתדלו הנוצרים להפיץ את תורת האהבה שלהם?

[ב]

האנטישמיות מבוססת על אידיאולוגיה, על "תורה". אחת היא שנאת עולם לעם עולם, אבל הביסוס האידיאולוגי לשנאה האחת הוא רבגוני. ישנם, לכל הפחות, כחצי תריסר ביסוסים אידיאולוגיים לשנאת ישראל. בטרם ניגש למנות את ה"אידאות" האלה, נציין עובדות יסוד אחדות, מוקדמות.

עריסתה של שנאת ישראל עמדה בגושן של מצרים בתקופת משה ובאלכסנדריה של מצרים בתקופת ידידיה. לא בכדי שנאו נביאינו את מצרים. לא בכדי קיים המושג "תועבת מצרים". מה זאת אומרת? אין שנאה אלא כלפי עם הנמצא בגלות. האמריקאי הצפוני שונא לא את הכושים הנמצאים באפריקה אלא את הכושים הנמצאים בגלותם באמריקה. והכושים בדרום-אפריקה אף הם בחזקת "עם" גלותי. שונאים את החלש ובייחוד אם החלש הוא דל במספרו. עריסתה של שנאת ישראל לא עמדה בירושלים אלא באלכסנדריה. גלות ישראל והופעתה של הנצרות שתיהן חזיונות בני גיל אחד. עם הנצרות מתחילה שנאת ישראל המודרנית, שלא פסקה עד עצם היום הזה. גלות ישראל והתנצרותו של חלק מהעולם הגויי הגדול – הן שתי הופעות מקבילות: כי שונאים עם הנמצא בגולה. מכאן שנאת הטורקים לארמנים. ומאז צאת ישראל לגלותו, מתחילה שנאת ישראל. ובמשך 1500 שנות גלות (הגלות מתחילה, בעצם, לא מאז חורבן ירושלים, אלא מאז חורבן טבריה במאה הששית, וזהו נושא ארוך ולא כאן המקום לביסוסו) הופיעו למעלה מחצי תריסר ביסוסים אידיאולוגיים לשנאת ישראל.

הבה ונמנה בזה את הביסוסים האידיאולוגיים העיקריים (לפי הסדר הכרונולוגי של הופעתם): היהודים צלבו את ישוע; היהודים התנגדו למוחמד; היהודים זקוקים לדם תנוקות נוצריים למצות; היהודים הם בורגנים ומנצלים את ההמון הנוצרי התמים; היהודים הם קומוניסטיים; היהודים זוממים לשעבד את כל האנושות לשלטונם; היהודים הם בליל של גזעים שפלים; היהודים הם נשים, אם לא מבחינה פסיולוגית, הרי מבחינה פסיכולוגית. ספרנו שמונה ביסוסים אידיאולוגיים לשנאת ישראל ועדיין אין אנו בטוחים כלל וכלל, אם לא פסחנו על בסיס אידיאולוגי אחד או שניים.

[ג]

הספר האנטישמי הראשון בזמן (ואולי לא בזמן...) הוא ללא כל ספק האוואנגליון. ספר האוואנגליון נכתב בידי יהודים (להלן נראה וניווכח, שרוב ספרי שנאת-ישראל נכתבו בידי יהודים – "מהרסייך ומחריבייך" וגו'). ספר האהבה ל"רחוק", לעולם הגויי, הוא ספר השנאה ל"קרוב", ליהודי. אבל זהו אגב אורחא. שנאת ישראל, המבוססת על הלגנדה של הגולגלתא, נהפכה מהלכה למעשה רק רק לאחר שהנצרות נהפכה לדת הרשמית של הקיסרות. הדבר קרה בראשית המאה הרביעית. ולא נזכיר בכמה דם ישראל עלתה הגולגלתא. גבעה זו יכולה היתה לשקוע במבול דם ישראל כמו שהרי אררט שקעו במבול המים, שאלהים שלח לשחת כל בשר בשל חטאיהם.

הופעת האיסלאם שימשה כגורם להשמדת גולת ערב הנהדרה. הערבים עמדו על מיפתן ההתגיירות. בתימן כבר התחיל תהליך זה. והנה מופיע מוחמד וקרה מה שקרה. האוואנגליון הוא הספר האנטישמי הראשון, ושני לו בזמן הוא הקוראן. וכשם שרובו של זה נכתב בידי יהודים, כך גם זה. בכלל, יש לדעת, שלסופרים יהודיים יד ושם בספרות של שנאת ישראל, למן מחברי האוואנגליון ועד למארכס וויינינגר ועד בכלל.

עלילת הדם, ראשיתה בימי הביניים של מערב אירופה. ההיסטוריה יודעת בדיוק את המקום ואת הזמן שבה פתחה עלילה זו את ה"קריירה" שלה עקובת דם ישראל. הדבר קרה בעיר בלוא שבצפון צרפת בשנת 1171. עלילת הדם האחרונה (החשובה) קרתה בקיוב, בירת אוקראינה, בשנת 1913. קשה לפסוק ולענות על השאלה: מה בולט יותר בעלילת הדם: הטמטום של הגויים או רישעותם? אנו, בכל אופן, מתקשים במתן תשובה לשאלה זו...

הביסוס האידיאולוגי השלישי לשנאת ישראל לאחר הגולגלתא ולאחר עלילת הדם, הוא רוטשילד. פירוש הדבר, באם נרצה להשתמש בז'ארגון הסוציאליסטי, הוא: היהודים הם רכושנים, העולקים את לשדם ודמם (איזה ביטוי אסטטי!) של המוני העם העובד. רוטשילד הוא סמל העלילה. אבל העלילה הופיעה מאות בשנים טרם עלות קרן שושלת רוטשילד במשק הכספי של אירופה. בימי הביניים המערביים האשימו את היהודים שהם סוחרי עבדים. באוקראינה האשימו את היהודים בקנוניה עם הפולנים והקאתולים נגד האוקראינים הפראבוסלאביים. חמלניצקי, יש"ו, ניצל היטב עלילה זו. ראשיתה של עלילה זו – בספרד הוויזיגוטית מהמאה השביעית והיא מכה גלים במזרח אירופה במאה ה-י"ז. עוד לפני דור אחד הואשמו יהודי ארגנטינה בסחר נשים. במשך המאה ה-י"ט קמו אידיאולוגים אחדים לתורה זו, ששמה שנאת ישראל. בזמן אחד כמעט כותב קארל מארכס את "המנשר הקומוניסטי", חדור השנאה לציביליזציה המערבית, ואת מחברתו על שאלת היהודים, חדורת השנאה של משומד לצור מחצבתו. התורה הכפולה של מארכס על יחס שלילה לבורגנות ולישראל מצאה לה הד כביר ברוסיה.

ועוד טרם דחוק הרוסים את ה"אוואנגליון" מפני "המנשר הקומוניסטי" היתה פופולרית תורת השנאה לישראל בנוסח מארכס בחצר המלכות של אלכסנדר השלישי. בשנת 1881 פרע ההמון הרוסי ביהודים. פרעות אלה נפגשו בתרועה הן על-ידי המהפכנים הרוסיים והן על-ידי אנשי המשטר הישן. אלה ראו בפרעות התפרצות העם נגד הבורגנים, ואלה – את התפרצות הרוסים נגד היהודים "מוצצי הלשד" שלהם. מארכס כילה את חמתו ב"רוטשילד", והצאר הרשע, אלכסנדר השלישי, - בדיזרעאלי, ובשל רוטשילד ולורד ביקונספילד לקה עם ישראל על המוניו. ובעקבות מארכס הלך הכלכלן הגרמני הגדול זומברט. הוא ראה בקפיטליזם המערבי לא יותר מאשר יצירה יהודית טהורה. לפי זומברט, לא נולד קפיטליזם אלא הודות ליהודים. ויחד עם זומברט מופיע הסוציולוג הגרמני הגדול (גדול באמת) מכס וובר, המקשר את הכלכלה בדת. ומי עוד עם בעולם כעם ישראל, שהוא עם הדת ועם המשק הכספי כאחד... הפרושיות היהודית כמוה כפוריטניות האנגלית. ואידך זיל גמור. בכל אופן, המבסס את שנאת ישראל על בסיס הבורגנות היה מארכס.

והנה מופיעים "הפרוטוקולים של זקני ציון": היהודים שואפים בכוח אירגונם ובכוח רגש הסולידריות שלהם להשתלט על האנושות כולה. ספר זה נתחבר ברוסיה בתקופת "אוקטובר" קמא, בתקופת הפוגרומים של סתיו תרס"ו (1905). אבל הספר הזה נפוץ ברבים לאחר 1917. לדידנו היה אחד-העם המחבר של הספר "על פרשת דרכים". לדידם של שונאי ישראל, הוא הגדיל עשות. לדידם של שונאי ישראל, היה אחד-העם מחבר "הפרוטוקולים של זקני ציון". אחד-העם הציג פעם את השאלה: "יהודי ודם?" סבור סבר אחד-העם, ששונאי ישראל יסתפקו בעלילת דם בלבד... אנו נוכל להציג את השאלה: "אחד-העם והפרוטוקולים של זקני ציון?" היש לך שני הפכים גדולים מאלה? ושוב יש לך האפשרות לשקוע בהרהורים על טמטומם ורישעותם של הגויים האלה. שימת כתר מחבר "הפרוטוקולים" על ראשו של אחד-העם מעידה על הליקוי השכלי של שונאי ישראל. אכן הרעיון היסודי של "הפרוטוקולים" ממלא כל יהודי רגש גאווה: גורו לכם בני העולם הגויי הענקי ממזימות ישראל...

לפני כחמישים שנה החלו מאשימים את היהודים בנטייה כלפי השמאל הקיצוני. פלאווא, הרודן למעשה של רוסיה באותן השנים, אשר נרצח על-ידי טרוריסטיים בשנת 1904, האשים כך את הנוער היהודי בשעת הפגישה עם הרצל. המספרים הצרפתיים, האחים טרו, מבססים אשמה זו בהרחבה בספרם "לכשישראל מולך". ספר זה מוקדש לרפובליקה הסובייטית ההונגרית הראשונה, שהוקמה באביב 1919. בפולין שבתקופה שבין שתי המלחמות היה קיים המונח "ז'ידו-קומונה".

[ד]

בדור האחרון היכתה גלים תורת הגזע, שמצאה את ביטוייה המעשי בנאציונל-סוציאליזם. את תורת הגזע, גובינו הצרפתי המציאה. אבל במקרה זה קדם המעשה לדיבור. האירופאים הצפוניים, שהתיישבו בקרב העממים הצבעוניים שבארצות החמות, היו חדורים השקפות גזעניות קיצוניות. גובינו, שחידש את ההלכה הגזעית, לא התכוון במיוחד ליהודים, אם כי הוא ציין, שה"גזע" השמי הוא פחות-דרגה, בהשוואה ל"גזע" האריי. תורת הגזע היפנתה את עוקצה כלפי היהודים רק לאחר שהיא עוברת לאשכנז. והאנגלי הפיסיולוגי צ'מברלין, הוא שסיגל תורה זו לאנושות. ומצ'מברלין להיטלר, רוזנברג, גינטר, שטרייכר – הדרך אינה ארוכה. השכל הגויי השקיע בתורת הגזע "למדנות" מרובה. המוח הגויי העקום חגג את נצחונו. הפילפול הגויי, בכוח השנאה שלו, העלה "פיל באוזן המחט".

ההיטלריזם לא הסתפק בתורת הגזע וצירף לה את האנטישמיות בנוסח מארכס (היהודים הם בורגנים), את האנטישמיות של נילוס ("הפרוטוקולים") ואת הקשר הקיים כביכול בין היהודים לבין האינטרנציונל. המחיר שהיהודים שילמו עבור תורת הגזע ידוע, ב"ה.

ובאחרונה – תורת הנפל של אוטו ויינינגר. הצעיר הגאוני הזה, היהודי הפיסיולוגי הזה,  ראה בצור מחצבתו לא גזע פחות-דרגה, לא מעמד כלכלי טפיל ואף לא חומר-נפץ חברתי. ויינינגר ברא תורה מבוססת על ההבדלים בין שני המינים ועל עליונותו של יסוד הזכר על יסוד הנקבה. במובן רוחני יכול להיות גם גבר פיסיולוגי לאשה פיסיולוגית. והעם היהודי הוא בעצם עם נשיי במובן רוחני.

מי ימנה ומי יספור את היהודים שניספו עקב הליגנדה של הגולגלתא, עקב עלילת הדם? האיסלאם נהפך לדת עולמית לאחר השמידו את גלות ערב הפורחת. יהודי רוסיה סבלו נוראות מאז 1881 עד 1917 בשל "החוקים הזמניים", אבל מעז יצא מתוק: נולדה חיבת-ציון, הופיעה הציונות וההגירה אל מעבר לים הצילה חלק הגון של גלות מזרח-אירופה. בשל הקשר, כביכול, בין האומה הישראלית לבין האינטרנציונל נטבחו מאות אלפי יהודים במלחמת האזרחים הרוסית על-ידי הטרור "הלבן" (הלאומי הרוסי) ו"הירוק" (הכפרי-האוקראיני). ורק בשל תורת המין לאוטו ויינינגר, לא שילמו היהודים בדמם, באם להוציא מן הכלל את מחברה של תורה זו, אשר הסתבך והתאבד זמן קצר לאחר פירסום ספרו "המין והאופי".

[ה]

שנאת ישראל נמצאת עכשיו בתקופת מעבר. משהו קרה הן לא רק בישראל, אלא גם בעמים. תורת הגזעים, שתוצאותיהן מרובות בתולדות האומה שלנו, ירדה מעל הבמה. שנאת ישראל אינה יכולה בזמננו לשוט על גלי הדם של הילד הנוצרים. תקופתנו היא יותר מדי רציונלית. גם הליגנדה של גולגלתא אינה באה בחשבון. אנו חיים בתקופה בה נופצה האמונה באל אחד. תקופתנו היא אתיאיסטית והמאמינים באל אחד מהם פילנטרופים, מהם קלריקלים. המלחמה ביהדות מתנהלת עכשיו בחלקה המערבי של האנושות לאור זיהוי האומה שלנו עם השמאליות הקיצונית. מאידך גיסא, חשודים היהודים בחלק המזרחי של כדור הארץ בטרוצקיזם, בסטיה. "ועוד חזון למועד"... חסרה תורה אחת קבועה לשנאה. אבל השנאה היא אחת. ומקור השנאה לישראל הוא מגוון. גם רישעות, גם כסל, גם פחד, גם הערצה, ורגש ההערצה גובר על שאר הרגשות.

 

חתימה: אב"א אחימאיר
עיתון: חרות (גיליון 121)
תאריך: 25.2.1949