"מפנקסו של פאשיסטן"

"מפנקסו של פאשיסטן"

"אין אדם נתפס על צערו". דברים אלה נאמנים ביחס למר ד. בן-גוריון, למקרא "רשימות אזרח" שלו, שהחלו להתפרסם ב"דבר" מיד לאחר הבחירות לכנסת השלישית. בשצף-קצף חובק שר הביטחון הנוכחי של ממשלת ישראל "זרועות עולם" ומכלה חמתו על כל מפלגות ישראל, פרט לאחת מהן...והגלגל הבן-גוריוני הגדול תפס בעצם גילגולו וחריקתו גם אחד, שהוא אמנם חבר מפלגה מסויימת, אבל אינו חבר באף אחד ממוסדותיה, פרט להשתתפותו פעמיים בשבוע בפרי עטו בביטאונה של אותה תנועה. הכתוב מדבר על עבדכם בן אמתכם. בשורת המאמרים של בן-גוריון נמצא מקום לשורות אחדות, המוקדשות לבעל רשימה זו, כדלהלן:

"'מנהיגה' של 'חירות' מתרעם על התואר פאשיסטי שדבק במפלגתו, סליחה – 'בתנועתו'. הוא אינו יודע כנראה שאחד מראשי הסופרים בעיתונו, ואולי המחונן ביניהם, השתמש בפומבי בתואר זה זמן רב, עוד בימי ז'בוטינסקי. וכתב במאמריו ב'חזית העם' תחת הכותרת 'מפנקסו של פאשיסטן', ולאחר שהיטלר עלה לשלטון מנה אותו בין 'השמות המזהירים' של דורנו יחד עם מוסוליני. סופר זה אינו אלא ביטויו המובהק של תנועת 'חירות', והעובדה שאין הוא מתהדר עכשיו בשם פאשיסט – לא שינתה כמלוא-הנימה הרוח השלטת ב'תנועה' זו, בעיתונה ובנאומי מנהיגיה".

בקטע בן-גוריוני זה כמה אי-דיוקים, אם להשתמש בלשון רכה. אני תקווה שמר בן-גוריון לא דייק בשוגג. ארבע-חמש רשימות שלי, שהיו מוקדשות לבעיות יישוביות, ונשאו את הכותרת המשותפת "מפנקסו של פאשיסטן", נתפרסמו לא ב"חזית העם", שהופיע בשנים 1932-1934, אלא ב"דואר היום" מ-1928 ואולי בראשית 1929, בעריכתו של א. בן-אב"י ולא "בימי ז'בוטינסקי". ב-1928 נראה מוסוליני למדינאי גדול בעיניו של אחד ווינסטון צ'רצ'יל שמו, ובעיניו של סופר גרמני ממקור ישראל ואמיל לודביג שמו, מבלי להזכיר אחרים. וב-1929 היה רק איש אחד בישראל, שניבא את עתידו וסופו של מוסוליני. היה זה זאב ז'בוטינסקי.

ועוד אי-דיוק במאמרו של בן-גוריון. אולי יטריח מר בן-גוריון ויראה אותו מראה-מקום, בו "מניתי את היטלר בין 'השמות המזהירים' של דורנו יחד עם מוסוליני"? אולי החליף מר בן-גוריון את שמי הצנוע בשמותיהם של נוויל צ'מברלין, הנדרסון (ציר בריטניה בברלין ערב 1939), דאלאדיה, מולוטוב ועוד... יחסי להיטלר הובע בגיליון "חזית העם", שהיה מוקדש לחגא דר"ח מאי 1933. אותו גיליון הופיע עם הסרט (כותרת –המע'): "החגא של סטאלין, בן-גוריון והיטלר". וכשם שקשה להאשים אותי באהדה לשני המדינאים הראשונים הנזכרים בסרט זה, כך קשה לעשות ביחס לשלישי...

לא תנועת ז'בוטינסקי ולא "ברית הבריונים" היו משותפים עם הנאציונל-סוציאליזם הגרמני בדגל בעל צבע מסויים, בחגא של ר"ח מאי, ובאידיאל הסוציאליסטי. שותפות זו היתה קיימת בין הנאציונל-סוציאליזם הגרמני לבין הסתדרות פועלים ציונית מסויימת... ויחס "ברית הבריונים", שבעל רשימה זו היה פעיל בה, לרייך השלישי התבטא לא ב"העברה" (טראנספר בלע"ז), אלא באירגון חרם על תוצרת גרמניה. ואנשי "ברית הבריונים" שבו את הדגל האדום שהתנוסס מעל הקונסוליות הגרמניות שהיו במערב ארץ-ישראל, בירושלים וביפו. ובהורדת הסמרטוט האדום מעל הקונסוליה היפואית השתתף אברהם סטבסקי הי"ד. אולי יטריח מר בן-גוריון ויראה לנו במה התבטאה מלחמת מפא"י במשטר היטלר לפני ר"ח ספטמבר 1939? – לאחר תאריך זה אפילו צ'מברלין החכים.

לא נבוא לדון על המושג "פאשיזם". עקב הדמגוגיה, קשה עכשיו להגדיר, מה זה פאשיזם? לפי התעמולה הסובייטית, פאשיסט הוא בן-גוריון. את הכדור ה"פאשיסטי", שמר בן-גוריון זורק בפני אחימאיר, טורח משה סנה וזורקו בפני בן-גוריון. לפי התעמולה של הקומוניזם הקומאינפורמי, פאשיסטים היו טרוצקי ובוכארין. ולפי תעמולת הטרוצקיסטים (שאלו את עו"ד מ. שטיין), הרי סטאלין הוא פאשיסטן. בתקופת "המלחמה הקרה" (1945-1955) היו שליטי ארה"ב פאשיסטים בפי שליטי בריה"מ. ועד למסע ה"קאנוסה" של דיאדוחי (שליטי) סטאלין לבלגראד, היה טיטו ראש וראשון לפאשיסטים.

אדם עשוי לשנות את דעותיו ובייחוד בגיל צעיר, ואין זוקפים על אדם דעות בהן דגל בעבר מבלי לדגול בהן בהווה. עד 1915 היה מוסוליני סוציאליסטן, וכשיסד את הפאשיזם איש לא זקף על חשבונו את עברו כסוציאליסן שמאלי. בגיל עשרים דגלתי בטולסטוי ואת גדול הציונים ראיתי לא בהרצל אלא ב-א. ד. גורדון. כעבור שנה הייתי קרוב לקומוניזם. אבל כשעמדתי על נוראות הרבולוציה הרוסית, ראיתי זמן-מה בפאשיזם (לא באינטרנציונל השני) את הכוח הריאלי, המסוגל להילחם בהצלחה בבולשביזם. אבל כשראיתי, שמוסוליני פנה ללאומיות צרת עין ורצה להפוך את "הצפרדע" האיטלקי ל"שור" הרומאי, פניתי עורף למצבי-הרוח הפאשיסטיים, ובראשית 1929 הופיע ז'בוטינסקי בארץ-ישראל וריפא אותי בהחלט ממחלת נוער זו.
במקום לחפש הבל פיו או עטו של אחימאיר משנת 1928, היה מיטיב בן-גוריון עשות, אילו פישפש במעשיו שלו משנת 1933...

חתימה: אב"א אחימאיר
עיתון: "חרות"
תאריך: 15.8.1955

שיחה עם ז'בוטינסקי
במאמר דומה, תחת אותה כותרת ממש, בעיתון "חרות", 18.3.1949, מוסיף הכותב פרטים על שיחתו עם זאב ז'בוטינסקי:

חודשים מספר לאחר פירסום ב"דואר היום" של א. בן-אב"י את ארבע הרשימות הנ"ל, בעלות הכותרת האומללה, עבר עיתון זה לרשותו של זאב ז'בוטינסקי. בעל הטורים האלה הוזמן לשיחה עם העורך החדש. ז'בוטינסקי הביע את דעתו, בין היתר, גם על הפאשיזם. נמסור בזה את תמצית דבריו. ראשית כל, הוא הכריז על עצמו כעל בן המאה הי"ט במובן הפוליטי. פןלחן המנהיג מעורר בו בחילה. אין הוא רוצה להיכנס לדיון באיזו מידה הציל הפאשיזם את איטליה ממלחמת אזרחים. בל תתערב בעניינים הפנימיים של עמים זולתנו. המשטר הפנימי של איטליה או רוסיה זהו עניינם של עמים אלה בלבד. עלינו להיזהר מאינטרבנציות אידיאולוגיות. מכל העמים (פרט לעם ישראל, כמובן) העם האיטלקי הוא האהוב עלי בעמים. זהו הפחות אנטישמי בעמים. אגב, באיטליה עברו עלי השנים המאושרות שבחיי.

ז'בוטינסקי סיים את השיחה עם בעל רשימה זו בהערה הבאה: אני מבקש את אדוני לבל יהיה מתבולל, כשמאל הציוני, המשתמש במושגים לקוחים מזרים. כה דיבר זאב ז'בוטינסקי.