וזאת להלל צור

וזאת להלל צור

                                                        "לבד ראה-זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר"...
                                                                                                                                   (קהלת ז', 29)


בכל פגישה עם הלל (והדבר קורה "פעם בשמיטה") הנני מהרהר באוטופיה הבאה: מה טוב היה מצבה של האנושות עלי אדמות אילו היתה מורכבת אך ורק מגברים כהלל צור ומנשים כשולמית רעייתו... אמור תאמרו: במקרה כזה הרי העניינים היו מסתדרים מאליהם והיה משעמם. אומר אני לכם: מי יתן לנו שיעמום כזה... מי יתן לנו פחות "היסטוריה" עלי אדמות. נלמד משהו יותר חשוב מההיסטוריה של האנושות...

אינני יודע באיזו מידה הלל הוא בריא בגופו. הוא כבר נכנס לגיל, המספק פרנסה ביד רחבה לרופאים ולרופאי-אליל. אם אין הלל בריא כבר בגופו, הרי נדמה לי שהוא הבריא באנשים במובן הרוחני. בכל אופן אני לא נתקלתי בבריא רוחני ממנו. וזאת אולי הסיבה, שמדי פעם בפעם אני מהרהר בו.

בוודאי ובוודאי ועלי חילדי נפגשתי באנשים עשירים ממנו במובן הרוחני, יותר מלומדים, יותר חכמים ואולי גם יותר למ"ד-ו"וים. זכיתי לצקת מים על ידיו של זאב ז'בוטינסקי; התהלכתי רבות עם אורי צבי גרינברג; ידידי הטוב ביותר היה יוסף כצנלסון הבלתי נשכח; הכרתי באופן אישי כמעט את כל סופרי ישראל של דור אחרון, עם ביאליק וטשרניחובסקי בראשם. ישבתי למרגלותיהם של פרופסורים מאומות העולם. נתקלתי בימי חיי באנשים, הראויים להיחשב על ל"ו. כל אלה עולים על הלל צור בעושר רוחני. אבל לא מצאתי בריא ממנו ברוח, הן בשכל והן בנפש. ביידיש של המקומות שלי היו אומרים: "בעל ראש ישר".

בחוגים שלנו מדברים מתוך רגשי כבוד על התכונות הבריאות של "הגוי". יצרנו לנו מין טיפוס אידיאלי של "גוי", שאולי אינו קיים במציאות. בזה אנו מתכוונים לאדם ללא מוח עקום, ללא הפלפול היהודי הגלותי המיוחד במינו, ללא תסביכים (אם נרצה להשתמש בלשון מודרנית) ; אנשים, שכל מטרת חייהם "להשחיל גמל דרך קוף של מחט", או להעלות פרה למרומי הגג, מבלי שתדע לשם מה הם מתעסקים בכך. לא בכדי ברח ז'בוטינסקי משבט "אשכנז" שבתחום המושב.

מכל התכונות האלה, נפשו של הלל משוחררת בהחלט. בנדון זה הוא "הגוי" בהא הידיעה שבתוכנו. הוא חפשי בתכלית החופש מתסביכים פסיכואנליטיים-גלותיים. מה פלא, אם האופי "הגויי" הזה הובילו דוקא משחר נעוריו לכיוון הציוני מלא החתחתים?

ונתקיימה בו בהלל שלנו המימרא: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות קיימתי". שנים על גבי שנים להיות פעיל בציבוריות היהודית, אכולת השחיתות ה"הדרית" (איני מתכוון לאדם מסויים. אנו מתכוונים לכלל, לקולקטיב). לגור עם ה"לבן" הזה של הציבוריות הזו, על עסקניה, ראשי מפלגותיה, ראשי עיריותיה ושאר ה"ראשים", ויחד עם זאת לשמור על "תרי"ג המצוות" של יושר, של צלילות הדעת, של נפש בלתי עכורה

כולנו שייכים לתנועה אומללה, שרב החובל שלה קיפח את חייו בראשית המסע בים הסוער של הציבוריות היהודית. כולנו לא הצלחנו ב"קריירה הציבורית", אם אפשר לומר כך. אבל רבים מאיתנו קיבלו שכרם בהצלחה בחיים המשפחתיים. כזה היה המחולל האומלל של התנועה. כאלה רבים בינינו. "מצא אשה, מצא טוב". ביחס להלל נאמנים דברים אלה במידה יותר גדולה מכפי שהם נאמנים ביחס למאושרים בחיים הפרטיים של כולנו. ותסלח לי, הלל, על נוגעי בנקודה כה אינטימית. החכם מכל האדם לא מצא אשה בין אלף. אתה מצאת את שולמית.

ופעם בחמישים שנה אפשר ליטול רשות ולהרים את מסך הידידות העמוקה. כי אם לא עכשיו...?

חתימה: אבא
עיתון: "חרות"

תאריך: 3.1.1960