"טווארדה" ו"גלבוע": שתי פגישות עם יאיר הי"ד

"תעה תעינו בדרך, הסטרא-אחרא מנהל אותנו במרחבי השדה" (פושקין)
"וצבא בר-גיורא: בלי בר-גיורא" (אורי צבי).

א.
ואני בצהרי יום אץ בג'ונגל היישובי: רחוב אלנבי בתל-אביב. ולפתע –– אורי צבי. אותו הכר תכיר, גם בהימצאו בתוך המון עם רב. והוא כדרכו "מאמצע הפסוק" - מושיט חוברת צנומה מודפסת סטנסל: "טול. קרא!" נטל בעל המאמר הזה את חוברת הסטנסל מידי "הסנה הבוער באש, ואינו אוכל", זה  למעלה מעשרים שנה בתוך המדבר היישובי. הכותרת של חוברת הסטנסלאית היא: "נאומו של נתן פרידמן ילין (גרא) על בעיות המשטר והחברה".

מטרת רשימה זו אינה הגבה על כל המודפס במגילת ראש לח"י. מטרת רשימה זו היא יותר מוגבלת: הערות והשגות על זכרונות מר נ. פרידמן, המוקדשות לפגישה אחת. והנה ראשית כל, לנגד עיניך, הקורא, הקטע הנידון במלואו:

"באביב תרצ"ט (בדיוק לפני עשר שנים) נעשו בווארשה ההכנות האחרונות להוצאת העיתון היומי של הארגון –– 'די טאט'. יאיר היה אותו זמן בווארשה ופקח על הכנות המערכת. הוא רצה להיות נוכח בעת קביעת הקו הפוליטי של העיתון. הוצע לו שאב"א אחימאיר - שאף הוא שהה אותה שעה בווארשה - יוזמן להשתתף בקביעות בעיתון. יאיר הביע את הסתייגותו ולבסוף הסכים להיפגש עמו כדי לברר את נכונותו של אחימאיר לכתוב לפי הקו שנתקבל. היתה זו פגישה ראשונה ואחרונה ביניהם. בצורה עדינה אך מפורשת ביותר - כדרכו של יאיר - הוצגה לפני אחימאיר התביעה:  'די טאט' לא יפרסם שום דבר שיש בו משום מלחמה בסוציאליזם כרעיון ו'רשימות אנטי מא' ('אנטי-מארכסיזם' - מדור של אחימאיר בעיתונות הרוויזיוניסטית ) לא ייזכרו ולא ייפקדו. הבירור בנקודה זו העלה את רוגזו של אב"א אחימאיר. יאיר לא ויתר כמלוא הנימה. השיחה הסתיימה בדפיקת הדלת מצד אחימאיר בעוזבו את מקום הפגישה סר וזעף. לא היתה זו התנגשות מקרית. היתה כאן התנגשות בין שתי אסכולות" (ההדגשות הן של המעתיק). עד כאן זכרונות מר נתן פרידמן-ילין.

ב.
הפגישה הווארשאית התקיימה בדירה אחת ברחוב טווארדה. היו נוכחים בה ארבעה אנשים והם: יאיר (הי"ד), אחימאיר, נתן פרידמן ושמואל מרלין. שני הראשונים ניהלו ביניהם דו-שיח באוזניהם של שני האחרונים, אשר מהם האחד הוא עכשיו מראש לח"י  ("הלוחמים") והשני חבר הוועד-הפועל של תנועת החרות. ושניהם חברי הכנסת הראשונה.

אחימאיר אינו יודע, אם יאיר (הי"ד) "הביע הסתייגותו", כעדות מר נתן פרידמן, ולא היה נלהב להיפגש עמו. אולי יש לו, למר ש. מרלין, להעיד משהו בנקודה זו. סתם ולא פירש מר פ. למקורות הסתייגות זו. הנבעו אלה ממקור פרטי או אידיאולוגי? מר פ. מציין: "היתה זו פגישה ראשונה ואחרונה ביניהם". ולא היא. אבל פרטים על כך בסיפא של רשימה זו. מר נ. פרידמן שם בשנת תש"ט דברים בפיו של יאיר (הי"ד), אשר הקדוש לא אמרם בשנת תרצ"ט באוזני אחימאיר, מרלין ופרידמן. את הדברים הבאים: "'די טאט' לא יפרסם שום דבר שיש בו משום מלחמה בסוציאליזם כרעיון ו'רשימות אנטי מא' ('אנטי-מרכסיזם' - מדור של אחימאיר בעיתונות הרויזיוניסטית) לא יזכרו ולא יפקדו" - אמר נתן פרידמן בתל-אביב בשנת תש"ט, ולא אמר אותם יאיר (הי"ד) בשנת תרצ"ט.

יאיר – פסל בבית יאיר



ודאי שהיו חילוקי-דעות בין עמדת יאיר לבין עמדת אחימאיר. הראשון בתור אחד מראשי האצ"ל סבר, שישנה חזית אחת - החזית החיצונית. עמדה זו היא עמדת האצ"ל ולח"י עד עצם עזוב האוקופנט הבריטי את הארץ. לעומת זאת, אחימאיר, כאיש "ברית הבריונים" היה משוכנע בקיומן של שתי חזיתות: החיצונית והפנימית. אבל על כל זה היה מדובר באותה פגישה בקווים כלליים, ובעצם נשארה שאלה זו ללא בירור עד עצם היום הזה... אחימאיר הביע את דעתו, כדרכו, בבהירות. ונמסור בזה את דבריו בקצרה. תפקיד העיתון החדש צריך להיות יותר רחב מאשר תעמולה לטובת האצ"ל, אשר פתח אז בשבירת ההבלגה בארץ-ישראל.  יש להילחם ב"ז'ורנאליה" (ביטוין של אורי צבי) לא רק בשאלה זו. בשאלות היסוד מאוחדת כל העיתונות היהודית בווארשה, הן זו המופיעה ביידיש והן זו המופיעה בפולנית. אין הבדל בין העיתונות הציונית, הבונדאית, האגודאית - כולן בעד ההבלגה בארץ-ישראל, כולן נלחמות בשצף-קצף בתכנית האוואקואציה, וכולן שמאליות בשאלות בין-לאומיות.

"די טאט" מלא ימלא שליחות בגולה אם ימשיך במסורת של "חזית העם": מלחמת דעות ללא רתיעה מבית ומחוץ. המדיניות החיצונית צריכה להתנהל בהתאם לחכמת החיים של חז"ל: "הם ביניהם, שטן ביניהם, ושלום על ישראל". במידה שתנאי פולין יאפשרו זאת (פולין היתה עדיין בעלת-ברית של "הרייך"), יש להילחם בתוצרת אשכנז וביחוד בטראנספר. אי התערבות מוחלטת במלחמת האזרחים הספרדית. מכאן מלחמה בתעמולת-ההתנדבות ובאוסף הכספים ברחוב היהודים לטובת ממשלת מדריד. אחימאיר הוסיף ואמר, שבדעתו לפתוח מדור מיוחד שישא את הכותרת "רשימות אנטי-מא". מדור כזה עדיין לא היה קיים אז בעיתונות הרוויזיוניסטית (בניגוד לזכרונותיו של מר פרידמן).

יאיר הסכים בנקודות העיקריות לעמדת אחימאיר: 1) נייטרליות מוחלטת לגבי סיכסוכים שבין גויים ולגבי בעיותיהם הפנימיות; 2) חרם על תוצרת הרייך; 3) מלחמה בקו השמאלי הכללי השורר בעיתונות היהודית. ברם, יאיר הסתייג מהכותרת "אנטי-מא". הטעם של יאיר היה, לפי דבריו, לא אידיאולוגי, אלא תכסיסי בלבד; על העיתון שלנו לכבוש את הנוער הבונדאי ובל נרגיזו מלכתחילה בכותרות שאינו רגיל להן.

אחימאיר אינו מן המקפידים בשאלות שניות במעלה, ולכן הסכים להשתתף ב"די טאט" מתוך ויתור על הכותרת "אנטי-מא", אבל ללא ויתור על התוכן המובהק של "אנטי-מא". מר פרידמן  מתאר את הפרידה בין יאיר לבין אחימאיר כדרמאטית. נכון, לעיתים קרובות א. הוא סר וזעף, למראה תמונת רחוב היהודים.  באביב תרצ"ט היו סיבות מספיקות להיות סר וזעף, אבל בין הזעף האידיאולוגי לבין דפיקה בדלת בפועל-ממש ישנו קשר כקשר שבין אמת לבין זה שאינו הולם את המציאות... לאחר "הדפיקה בדלת" השתתף "הדופק" ב"די טאט", שעורכיו היו ה"ה מרלין ופרידמן. ובאיחור של עשר שנים מוצא לו אחימאיר סו"ס הזדמנות להודות לעורכיו אלה על האווירה של ידידותית אשר שררה בתוך כתלי המערכת. מר פ. היה התורם הראשי לאווירה זו.  צעיר היה אז ועדיין לא הזכיר את הנאמר במפטיר של שבת חזון (ישעיהו א', ג')... האם אפשרית היתה השתתפות של  א. בי"די טאט" לאחר "דפיקה בדלת"?...


ג.
ואילו אחימאיר היה "דופק בדלת" לאחר פגישתו עם יאיר (הי"ד) בשנת תרצ"ט בווארשה, האם אפשרית היתה פגישה ביניהם בשנת תש"א בתל-אביב? לפי פרידמן, אחימאיר "דפק" ויאיר שלא היה נלהב להיפגש עמו בפעם הראשונה, שוב לא נפגש אתו. ולא היא. היו, כפי הנראה פעולות, אשר יאיר לא מצא לנחוץ לגלותן לפקודיו.

הפגישה האחרונה בין יאיר לבין אחימאיר סודרה על-ידי איש לח"י, הוא יל"ש, כלומר יהודה ליב שניאורסון... האווירה מסביב ליאיר היתה אז מאוד נסערה. בלשי בריטניה הגדולה בסיוע בלשי "המוסדות", ערכו עליו ציד. ואחימאיר היה אז בחזקת פורש בתוך ד' אמותיו. פעם פנה יל"ש אל אחימאיר: "יאיר רוצה להיפגש אתך ". – בבקשה! כעבור שבוע-שבועיים מסר יל"ש לאחימאיר את המקום והשעה של פגישתו עם יאיר. המקום: רחוב גלבוע בתל-אביב (מספר הבית שעל ידו נתקיימה הפגישה נמחק מהזכרון, אבל א. זוכר את הבית). הזמן: יום זה וזה (אין אנו נזכרים בתאריך), בשעה 10 בערב. יל"ש סידר את הפגישה ויל"ש הוא האדם היחיד אשר א. מסר לו את תוכן הדברים שנאמרו בפגישה זו.

הפגישה הראשונה עם יאיר (הי"ד), התקיימה בווארשה בשלהי החורף האירופי, כשבחוץ ליל שלג וגשם. הפגישה האחרונה נתקיימה בתל-אביב באשמורת הראשונה והשניה של ליל שלהי דקיץ. היה זה בראשית החודש. הירח נעלם בהתאם לחוקי ששת ימי בראשית והפנסים לא האירו בשל המלחמה. העיר היתה שקועה בצלמוות. האוזן היתה דרוכה ומוכנה לשמוע צפירת אזעקה; יאיר אמר בבת הצחוק המרירה שכה אופיינית היתה לו: "אני כאותה חית-בר, שנערך עליה  ציד: ביום היא במאורה ובלילה היא יוצאת לשחר לטרף; ביום איני יוצא מפתח חדרי, ורק בלילה אני יוצא להחליף אוויר ועורך את פגישותי באפלה מתוך הליכה. החושך יפה לי. כמובן, אני נמנע מלטייל ברחובות הראשיים, כי אקלים אלנבי או המלך ג'ורג' אינו יפה לי...אני מבכר רחובות פחות סואנים".

השרב, העיר השקועה בהאפלה, היוו מעין מסגרת רוחנית לדכאון המשותף לשנינו. היה אז מצב רוח של מגור מסביב: צרפת נכנעה, אנגליה הלכה והופצצה, רוסיה נסוגה, רומל חנה על גבול מצרים, גלות אירופה כבר היתה כלואה בגיטאות (עדיין לא ידענו שכבר התחילה השמדתה), "המוסדות" שיתפו פעולה כדרכם,  ז. ז'בוטינסקי מת, הפילוג באצ"ל – עובדה, ועל ראש בר-שיחך מרחפת חרב האויב. יאיר רוצה למשוך את אחימאיר לתוך שורות לח"י, או שיסכים, לכל הפחות, לעמוד בראש ועד ציבורי לטובת לח"י. ובקשר לכך התלקחה שיחה בינינו.

יאיר: בריטניה היא האויב מספר א' של ישראל.

אחימאיר: גם אלמלא הגיטאות ורומל, לא הייתי מעמיד את בריטניה במקום הראשון, ואומר לך זאת אדם, אשר היה הראשון למלחמה בבריטניה לשם מטרות יהודיות. בריטניה היא השלישית בין אויבי ישראל בדור זה...

יאיר: יש לנהל מו"מ עם וישי, וקל הוא הדבר מאחר שווישי שולטת בסוריה ובלבנון.

אחימאיר: עוד אפשר היה להבין אילו הצליחה לח"י להתקשר עם הסמאל מתוך תקווה לעצור את הרג גלות אירופה. אבל מה בצע בקשרים עם וישי, ואפילו עם מוסוליני? המלחמה בתנאים העכשוויים בבריטניה אינה אלא יצירת גיס חמישי לטובת הסמאל.

יאיר: נסתדר איכשהו עם הגרמנים לאחר שיכבשו את הארץ. הן גם הסובייטים הסתדרו אתם בשעת הצורך.

אחימאיר: הינך מזכיר את אותו הקלע, היורה תחילה ואחר-כך מצייר עיגול מסביב למקום שבו פגע הקלע. כיצד הסתדרו הסובייטים עם הרייך – זה ברור: בראשונה סייעו להתחוללות המלחמה באירופה, ואחר-כך אף הם הוכנסו אליה. ומי יודע תוצאותיה? אבל נעזוב את זה. ומה ביחס לז'בוטינסקי?

יאיר: זה שייך לעבר, ואנו מתחילים מחדש.

אחימאיר: מוטב שנהיה ממשיכים... הלכתי אחר ז'בוטינסקי אף בשעה שניהל את משפט סטבסקי שלא לפי רוחי. הלכתי אחריו גם אחר ההסכם שלו עם בן-גוריון. שירתתי אותו בחייו, ומכל שכן עכשיו, לאחר שמת.

ד.
בתל-אביב אין תרנגולים, המבשרים את עלות עמוד-השחר. עם ראשית האשמורה השלישית הגיעו שני המטיילים עד לאפיסת-כוחות. הן הם התהלכו בלי הפוגות שעות על גבי שעות בלילה שבו ניסה רוח-הקדים, הבא מן המדבר, לכבוש את השרון. הכוכבים החלו להיעלם, ואתם – גם יאיר. הוא חש אל מקלטו. ואחימאיר צעד אפוף-סרעפים ל"אגד", כדי לחזור ירושלימה.

יאיר ואחימאיר נפרדו לנצח במובן הגשמי. דומה שהוויכוח ביניהם מסביב לשאלה – מה קודם למה, המטרה או התכסיס – בא עכשיו לידי סיום. "הפלג" נהיה קרבנם של אלה העומדים בראשו. התכססנות מתנקמת, ראשית לכל, בתכססנים.

חתימה: אבא סיקרא
עיתון: "חרות"
תאריך: 27.5.1949