טבח הארמנים במלחמת 1914-1918

Ich habe dem Minister auseinandergestelt, dass wir niemals ahnlich handeln

הסברתי למיניסטר, שאנו מעולם לא נתנהג ככה 
(מהדו"ח של הציר הגרמני בקושטא לרייכססקנצלר על השיחה שהייתה לו בדצמבר 1915 עם טלעת פשה, הווזיר לענייני פנים, בשאלה הארמנית)

 א.
ברצוננו לכתוב בזה על השמדת הארמנים במלחמת 1914-1918 ואנו מרגישים חובה לצרף את ההקדמה הבאה.  רוצים אנו לכתוב בזה על האסון הלאומי הארמני, מתוך צורך של לימוד גזירה שווה ולו גם באיחור של זמן.  דבר שנעשה כלפי שליש מהעם הארמני במלחמה הקודמת, חזר בממדים יותר גדולים כלפי שליש האומה שלנו במלחמה הקודמת. בדברנו בזה על הטרגדיה הארמנית, אין ברצוננו להתעסק בקטיגוריה כלפי העם התורכי –– בעל הברית האובייקטיבי של עם ישראל.

במשפט נירנברג נולד המונח "ג'נוסייד" –– רצח גזע, לאום, רצח קולקטיבי.  ג'נוסיד הוא מונח חדש בפוליטיקה, בסוציולוגיה.  מושג זה יגרום בוודאי ל"מיחושי ראש" לחכמי המשפטים.  במלחמת 1939-1945 נולד המושג התיאורטי של ג'נוסיד  אבל במקרה זה קדם המעשה לתורה, להלכה. אלא שקודם לא היו נזקקים ליורוספרודנציה.  הארמנים הושמדו ללא תורת הגזע, אלא "סתם ככה", ואת משמידי הארמנים לא דנו בכוח בית-הדין, אלא נמצאו ידיים נוקמות.

ג'נוסייד אינו מוכרח להיות בקו הלאומי, הגזעי דווקא.  ברבולוציה הרוסית, למשל, הושמדו עשרות מיליונים לפי הקו המעמדי: האצילים, הכמורה, הבורגנים, הקוזקים.  עדיין לא ידועה כמות מיליוני האיכרים, שהושמדו בפרוצס השגעון הקולחוזי.  וגם רבבות קומוניסטים, ממצדדי טרוצקי ובוכארין, הושמדו בפרוצס ג'נוסידי בעצם.  ורק בשנים האחרונות החלה גם רוסיה לנהוג בג'נוסיד גזעי, לאומי.  כך, למשל, הושמדו למעשה, טטארי קרים.  וכל אשמתם במצב הגיאוגרפי  של מולדתם הקרובה לתורכיה... 

המלחמה האחרונה הולידה כמה מונחים. הננו נזכרים באחדים מאלה: "קוויזלינג", "דונקרק", "קובנטרי" (הרס יסודי של עיר), "בליץ","קולובוריסט" (משתף פעולה), "מקי"  במשפט נירנברג נולד המונח התיאורטי של "ג'נוסיד". במלחמת 1939-1945 הושמדה גלות אירופה, שהיא שליש מכל האומה שלנו.  במלחמת 1914-1918 הושמד כשליש האומה הארמנית, ברחבי המזרח הקרוב.  יש דמיון רב בין עמנו לעם הארמני לא רק בימי האסון, אלא גם בימים כתיקונם. הארמנים הם בעצם היהודים של המזרח הקרוב והתיכוני.  תפקיד הארמנים בעותומאניה היה כתפקיד היהודים במרכז אירופה ומזרחה.  בכל מקום הם במיעוט.  למרות היותם נוצרים, הרי  "דתם שונה מכל הדתות". השפה הארמנית היא שפה בפני עצמה. הארמנים הם עירוניים בעיקר. הארמנים הם עם בעל היסטוריה ארוכה ועקובה מדם.  המולדת הארמנית שוכנת על אם דרכים של הגיאופוליטיקה.  הדמיון בין היהודים והארמנים הוא רב גם בחיצוניות.  לכך שמו לב חוקי הגזע וגוף האדם.


ב.
בשנת 1914 חיו בכל תורכיה למעלה ממיליון וארבע-מאות אלף ארמנים, שהיו שמונה למאה מכל נתיניו של הסולטאן.  בקושטא הבירה חיו אז מאה ושישים אלף ארמנים.  שישים למאה מכל היבוא התורכי היה בידי הארמנים, וכן ארבעים למאה של היצוא.  שמונים למאה מכל המסחר הפנימי התורכי הסיטוני נמצא אף הוא בדי הארמנים. זה מעיד על ערכו של עם בחיי הכלכלה של עותומאניה. לאחר הארמנים באים היוונים והיהודים.

עד 1878 לא ידעו הארמנים פוגרומים.  אותה שנה ובשנה שקדמה לה נמצאה תורכיה בסבך מלחמה קשה עם רוסיה. האחרונה נתנה למלחמה גוון גזעי ודתי. רוסיה יצאה למלחמה על תורכיה, כדי לשחר את העמים הסלאביים ולא רק אותם, אלא את הנוצרים בכלל. הארמנים השתדלו למען זכויותיהם.  מהם היו מתנדבים לבא הרוסי. אבל מלחמת 1877 ועוד יותר קונגרס ברלין 1878 גרם אכזבה לארמנים - העמים הנוצריים שבבלקן מהם ששוחררו ומהם שזכויותיהם אושרו ונמצא מי שיעמוד על המשמר.  ברם, רובם של הארמנים חיו בקצה הצפוני-מזרחי של הקיסרות העותומאנית, אי-שם בלב אסיה, ולמעשה הופקרו, פרט למתן הבטחות דיפלומטיות, שלמעשה אינן מחייבות איש. הארמנים נשארו קרחים מכאן ומכאן.  הרוסים הפקירו אותם, כי הארמנים אינם "פרובוסלאבים" כבולגרים וכסרבים, אלא "כופרים". 

הפוגרומים הראשונים על הארמנים בתורכיה קדמו לפוגרומים הראשונים על היהודים ברוסיה בשנתיים-שלוש שנים.  על הארמנים נערכו הפוגרומים הראשונים בשנת 1881.  שני גלי פוגרומים אלה קשורים במלחמת רוסיה ותורכיה ובקונגרס ברלין, שבא אחרי מלחמה זו.  המפלה הצבאית של התורכים העירה את חמתם על הארמנים.  והמפלה הדיפלומטית של הרוסים העירה את חמתם על היהודים.  הן "היהודי" ביקונספילד מילא תפקיד ראשי בקונגרס ברלין.  אכן, פוגרומי 1878 לגבי הארמנים ופוגרומי 1881 כלפי היהודים, לא היו אלא אפיזודות בלתי חשובות,
מנקודת מבט של כמות הקורבנות.

השחיטה הראשונה הגדולה של הארמנים ארעה בשנים 1895-1869. הדבר קרה במלחמת תורכיה עם יוון.  אמנם יוון ניגפה, אבל המעצמות לא נתנו לתורכיה ליהנות מפרי ניצחונם.  נפש התורכים היתה מרה עליהם והם מצאו את השעיר-לעזאזל בארמנים. משמונים אלף עד מאה אלף נטבחו אז. בשנת 1909 נערך טבח בארמנים, תושביה עדנה ובנותיה אשר בקיליקיה.  עשרים אלף ארמנים נטבחו אז.  טבח זה קשור ברבולוציה התורכית, אשר  הורידה את עבדול חמיד מכסאו ומסרה את השלטון לאוליגרכיה של "הוועד לאחדות ולקידמה", היא מפלגת "התורכים הצעירים". ושוב מתבקשת ההקבלה עם היהודים.  הפוגרומים שנערכו ביהודי רוסיה מאז קישינייב 1903 עד סידליץ 1907 קשורים ברבולוציה של שנת 1905.  שנת 1913, שנת המלחמה האומללה של תורכיה עם עמי הבלקן, גרמה לריכוז המון עריקים, כנוצרים וכמוסלמים, בסביבות זייתון אשר בקיליקיה.  קרו כמה מקרי התנקשות בין הז'נדרמים התורכיים לבין העריקים.  ומאליו מובן, שהסובלים העיקריים היו סתם אזרחים.  המלחמות הבלקניות של 1912, 1913, הביאו בעקבותיהן תעמולת זוועה כלפי הנוצרים. בתורכיה הוטל חרם על סחורות יווניות וארמניות.

אכן, ה"שאנסה" הגדולה של ג'נוסייד באה עם המלחמה הגדולה. שעתם של שנואי הארמנים במלחמת 1914-1918 כשם ששעתם של שנואי ישראל הגיעה במלחמת 1935-1945.


ג.
השמדת הארמנים התחילה חודשים אחדים לאחר שתורכיה נכנסה למלחמה. ב-25 במרס 1915 נאסרו קרואי העדה הארמנית, אשר בזיתון.  העדה כולה גורשה.  הם הוגלו לאיזור הביצות שבווילייאת קוניה שבלב אנטוליה ומהם¬ - למדבר שמעבר לדיר א-זור, שעל נהר פרת.  וביחס לעוד מקום שמרו התורכים את עברתם.  זה היה הכפר דרטז'ול  על החוף הקיליקאי.  תושבי הכפר השכן סואדיזה עמדו על נפשותיהם בשעת הטבח בשנת 1909. הם התגוננו לרגלי הר משה (מוסא דאג). התורכים חושדים בתושבי דרטז'ול בריגול. הגברים הוגלו לחלב ועבדו בסלילת כבישים צבאיים.  תושבי סואדיזה והסביבה צריכים היו להיות מוגלים למדבר ערב ביום ה-30 ביולי. ברם, הם הקדימו רפואה למכה וימלטו למוסא דאג.  האניה הצרפתית "ז'אן ד'ארק" ועוד אוניות הצליחו למלט 4058 ארמנים.  על פרשת הגבורה הזאת סיפר פראנץ ורפל ב"ארבעים הימים של מוסא דאג". הארמנים מקיליקיה הוגלו המדברה –– שמונים אלף נפש.  ומדרום -מזרח אנטוליה לצפון-מזרח, לארמניה ממש,  בווילאיית של ארזרום החלו הרדיפות מיד עם היכנסה של תורכיה למלחמה, בנובמבר 1914. התורכים האשימו את הארמנים בוואן ובנותיה במרד. הווילאיית של ארזרום שוכנת על הספר הקווקזי, באיזור המלחמה ממש. וזה דבר "המרד".  בפברואר הגיע לארזרום ג'וודט ביי, גיסו של אנוור - החשוב בשלישיה ששלטה אז בתורכיה. ג'וודט מונה לוואלי של וואן. בעיר זו חיו עשרים אלף ארמנים. ב-14 באפריל נאסרו בני העדה הארמנית. מתוך טעמים של הגנה עצמית, עמדו הארמנים שבוואן על נפשם במשך ארבעה שבועות. אור ל-16 במאי נסוגו פתאום התורכים. השתוממות הארמנים למראה הצלתם הייתה מרובה. הם לא ידעו על התקדמות הרוסים  וכך ניצלו ארמני וואן.  ב-31 ביולי נסוגו הרוסים מוואן והארמנים הלכו בעקבותיהם.  במעשה וואן תירצו התורכים אחר-כך את הטבח שהם ערכו בארמנים ברחבי תורכיה.  ומעניין שהסופרים העברים הגרמנופילים, ובתוכם הישר-באדם מר יעקב רבינוביץ', קיבלו כאמת לאמיתה את התירוץ הרשמי הזה: הארמנים בגדו ולכן קרה מה שקרה.  עכשיו ידוע לנו, שההבלגה של גלות אירופה לא הצילה מטבח.

אור ל-25 באפריל נערכו מאסרים המוניים בקרב נכבדי הארמנים בקושטא. נאסרו בסך הכל כשש מאות איש: צירי הפרלמנט, סופרים, עיתונאים, כלי-קודש,ר ופאים, עורכי-דין ועוד.  מיד הם הוגלו לאנטוליה ועקבותיהם נעלמו עד היום הזה.

דבר כיבוש וואן על-ידי התורכים חיזק את ידי הקיצונים שבקרב "התורכים הצעירים". נתקבלה ההחלטה על "גירוש" הארמנים.  הופצו שמועות על התקוממויות בביטליס, מוש, ועל ההכנות למרד בארזרום.  כל ארמני נהיה חשוד בריגול.  והכעס יצא לא רק על הארמנים בלבד, אלא על כל הנוצרים המזרחים: הנסטוריאנים, היעקוביטים, הכשדים, הלבנונים. לפי מקורות גרמניים, היתה התנהגות הארמנים לויאלית.  חיילים ארמנים שירתו בנאמנות בצבא תורכיה, אלא שכל זה לשווא ולחינם.  "התורכים הצעירים" העלילו על הארמנים. ב-3 ביוני 1915 מודיע הקונסול הגרמני על הגליית של כל ארמני ארזרום לדיר-א-זור שעל הפרת, כלומר לאשוונצ'ים הארמנית.  כל העברה זו היתה מלווה בשחיטות.  כעבור שבוע החלה העברתם של ארמני דיאר אל-בקיר, כשלושים אלף.  בימים שבין העשרה לארבעה-עשר ביוני נטבחו במקום על-ידי החיילים התורכים והכורדים עד עשרים וחמש אלף נשים וטף ממגורשי ארזרום.  החלה ההשמדה המוחלטת של הארמנים בכל רחבי תורכיה,  פרט לערים הגדולות: קושטא , איזמיר, חלב.  ההשמדה נערכה לפי תכנית ערוכה מראש.  הסניפים המקומיים של מפלגת "קידמה ואחווה" ערכו רשימות.  השחיטות אורגנו על-ידי הממשלה והיו נערכות בידי המוני העם המוסלמים, בעיקר פליטי המלחמה הבלקנית, שהיו בחזקת ה"פולקסדייטשא". ימים מספר, ויש גם שעות מספר לפני הטבח, היו מודיעים על העברת האוכלוסיה הארמנית. המועברים מוכרחים היו להפקיר את כל רכושם, לעתים קרובות היו אוסרים אפילו על השימוש בכלי רכב. הנשים הצעירות והילדים היו מושלכים ההרמונה.

באחד הבקרים היו מתעוררים בני עיר מסויימת והיו נוכחים שעירם מוקפת בצבא. בחוצות מרוצצים חיילים, שוטרים, ג'נדרמים, לפי פקודת המושל היו נזעקים לככר העיר הארמנים, הגברים מגיל חמש עשרה עד גיל שבעים.  הם היו מגורשים מחוץ לעיר ונטבחים.  את הזקנים, הנשים והטף היו מגרשים בכיוון המדבר הערבי.  הארמנים החלו להקדים ולמכור את המטלטלים ואת כל רכושם. המוסלמים חיפשו מציאות.  למגורשים לא הירשו לקחת דבר, פרט לכמה מטבעות כסף. את החיים אפשר היה להציל על-ידי התאסלמות. במחיר חצי דולר (מג'ידת כסף) אפשר היה לקנות פילגש.  לא בכל מקום הירשו לארמנים להתאסלם. החיילים הארמנים נאנסו להתאסלם. אבל את "הברית", כדת מוחמד, דחו עד גמר המלחמה. בהתאם לתכנית, צריכה היתה לשמש נהריים למקום הגירושים של הארמנים והתיישבותם,  אבל מאז סתיו 1915 החלו לפנות מארמנים גם את ערי עיראק.  "התיישבות" הארמנים נערכה בחורן, בקעה, דיר-א-זור - טריבלינקה, מיידנק ואושוונצ'ים של העם הארמני. חמישה-עשר אלף הארמנים שהוגלו לחורן וארבעת אלפים לכרך שבעבר הירדן הוכרחו להתאסלם.

ההעברות הראשונות באנטוליה התקיימו מאז סוף יוני 1915 ונמשכו ביולי ובאוגוסט.  לאט לאט התנהלו השיירות הענקיות תחת קרני השמש הלוהטות בלווית ג'נדרמים מחוסרי לב לאורך הרמה האנטולית החשופה.  הדרך ארכה חודשים, ללא מזונות או "לחם צר ומים לחץ" ממש. רק שליש מכל טרנספורט היה מגיע לגבול המדבר ליד מוצול, נציבין, ראש-העין, רקה, דיר-א-זור, אדרעי, חורן כראך. אף בהגיעם למטרתם לא נתנו מנוחה לאומללים.  הכריחו אותם להתהלך במקום אחד ללא מטרה.  הפקירו אותם לרעב ולצמא.  האוויר היה מורעל מפגרי האנשים. טיפוס הבהרות סיים את קציר המוות.

והנה הסיכום: על גדת הפרת קיים בית קברות של חמישים וחמישה אלף קברים  לדיר-א-זור הוגלו שישים אלף ארמנים.  באפריל 1916 הוגלו בכיוון מוצול תשעה-עשר אלף. במשך חמישה שבועות נמצאו בדרך במדבר.  בראשית יולי 1916 הגיעו מאלה למוצול אלפיים חמש מאות, ולא-זור עשרים אלף.  כעבור שבועות אחדים נשארו מהם מאות אחדות - בעלי מקצוע שעבדו לצרכי הצבא.  אפשרות של פליטה הייתה רק במזרח אנטוליה, כי לשם התקדם הצבא הרוסי.  עוד ביום 31 באוגוסט 1915 בישר טלעת פשה לציר הגרמני: "השאלה הארמנית שוב אינה קיימת". וצדק ה"היטלר" של העם הארמני.


ד.
היד התורכית השיגה לא רק את הארמנים שבתחומי תורכיה, אלא גם את הארמנים שברוסיה. וזהו פרק בפני עצמו.  עם התפוררות הקיסרות הרוסית בשלהי 1917, נכנס הצבא התורכי לקווקז. הגרמנים דרשו מהתורכים לא לחזור בקווקז על המעשים שנעשו באנטוליה.  אבל מה הכורדים באנטוליה, כך הטטרים בקווקז.  הארמנים החלו לברוח מפני הצבא התורכי המתקדם. באפריל 1918 ברחו כחצי מיליון ארמנים.  החקלאים עזבו את הקמה בשדה, המחכה לקציר.  הינדנבורג בכבודו ובעצמו פנה לאנוור בעניין הארמנים.  השתדל למענם בא-כוח גרמניה בקווקז, הגנרל קרס פון קרסנשטיין, אשר קודם לכך היה בא-כוח גרמניה בארץ-ישראל . ב-15 בספטמבר 1918 כבשו התורכים את בקו.  מפקד התורכים היה נורי ביי , אחיו הצעיר של אנוור.  בכוונה עצר צבאו מחוץ לעיר במשך ימים אחדים, כך שלטטרים תהיה האפשרות לערוך פוגרום בארמנים.  הפוגרום התחולל במשך יומיים, 15-17 בספטמבר. עד שלושים אלף ארמנים נהרגו בבקו. ופוגרומים התחוללו בעוד ערים קווקזיות: קרקיליסה, ארדהן, אולטי, ובמושבה הגרמנית קטריננפלד.  בפוגרומים האלה נרצחו עד כשלושים אלף ארמנים.


ה.
נסכם קצת תוצאות מטבח הארמנים באנטוליה בשנת 1915 ובקווקז בשנת 1918. בתורכיה נהרגו בסך הכל כמיליון ארמנים ובקווקז כמאה אלף.  לפני האסון חיו בתורכיה עד מיליון ושמונה מאות ארמנים.  מאלה הצליחו להימלט לרוסיה ולאלכסנדריה עד 245  אלף.   למעלה ממאתיים אלף ארמנים בתורכיה לא הוגלו.  בסך הכל הוגלו מיליון וארבע מאות אלף. מאלה נשארו בחיים במדבר עד מאתים אלף ועוד כמאתים אלף נשים וטף, שנשארו בחיים מפני שהתאסלמו.

הממשלה של "התורכים הצעירים" לא חרדה גם מפני הנזק הרב שגרמה לכלכלה התורכית השמדת הארמנים. ראינו מה גדול היה התפקיד של הארמנים בחיים הכלכליים של תורכיה העניה. מרובים היו הארמנים בקרב עובדי הרכבת. והממשלה לא חששה לכך, שהרכבת הצבאית עלולה לסבול בשל כך. ענייני המלחמה נידחו הצידה בשל העניין "הגדול" של השמדת הארמנים. ראינו שהשנאה לארמנים יקדה בנפש האוכלוסייה המוסלמית מקדמת-דנא.  תפיסת השלטון על-ידי "התורכים הצעירים" יצקה שמן למדורה. בקונגרס "הוועד לאחדות וקידמה" שהתקיים בסלוניקי באוקטובר 1911, הוכרז על הרעיון הלאומי הפן-איסלמי, הוכרז על איחוד הגזע התורכי ועל בנין הממלכה העותומאנית על יסודות מוסלמיים. הוכרז על עותומאניזציה של כל האוכלוסייה, ויש להשתמש להגשמת רעיון זה לא בתעמולה, אלא בנשק. למיעוטים הלאומיים הירשו לשמור על הדת, אבל לא על השפה.

האחראים האישיים להשמדת הארמנים היא השלישיה, ששלטה בתורכיה בזמן המלחמה הקודמת והם: אנוור הוואזיר לענייני צבא, טלעת הוואזיר לענייני פנים, וחליל. אבל כדאי לציין שבקרב השליטים התורכיים נמצאו מתנגדים לתכנית ההשמדה הזאת. התנגד הוואלי של ארזרום טסין-ביי, אבל לא יכול היה לעשות דבר. המחוז שלו נמצא בתחומי המלחמה והשלטון נמצא בידי הפיקוד הצבאי, כלומר בידי אנשים שעמדו לפקודת אנוור. התנגד לתכנית ההשמדה הוואלי של חלב. ג'לל-ביי, והילבק פוטר ב-21 ביוני 1915, בשל אי ציותו לפקודות מקושטא בעניין הארמנים. אבל   הפיקנטית ביותר היא התנגדותו של מפקד הגייס הרביעי ג'מל פשה "שלנו", השליט היחיד בסוריה ובארץ-ישראל. הוא הביע התנגדותו למדיניות הממשלה בשאלה הארמנית. והוא היה אדם יותר מידי תקיף,  ויד אנוור וטלעת לא נגעה בו.


ו'
כדאי ללמוד גזירה-שווה על יחס העולם הגדול להשמדת הארמנים במלחמת 1914-1918 ליחסו להשמדת היהודים במלחמת 1945-1939. לארמנים נמצאו מליצי יושר. ליהודים לא נמצאו כאלה. כבר ביולי 1916 פירסמה הממשלה הבריטית "ספר כחול", מוקדש ל"יחס לארמנים בקיסרות העותומאנית". מחבר הספר הזה היה הוויקונט ברייס, המדינאי האנגלי מהאסכולה הליברלית הוותיקה!  וההיסטוריון האנגלי הגדול טוינבי צירף מבוא היסטורי לבעיה. תאמרו: אנגליה נמצאה במצב מלחמה עם תורכיה ו"הספר הכחול" הארמני הזה היה אמצעי תעמולה מצוין. ברם, אותה אנגליה נמצאה בסבך מלחמה עוד יותר קשה עם גרמניה. אנגליה זו לא פירסמה "ספר כחול", מוקדש ל"יחס ליהודים ברייך הגרמני". אנגליה הסתפקה בעמידת דום של צירי הפרלמנט לזכר היהודים הטבוחים והשרופים.

הגדיל לעשות ד"ר יוהנס לייפסיוס, אשר פרנץ וורפל מספר עליו ב"ארבעים הימים של מוסא דאג". לייפסיוס היה מיסיונר פרוטסנטטי, שחי הרבה שנים במזרח הקרוב והתיכון. הוא היה יו"ר החברה הארמנית-גרמנית ו"המיסיה הגרמנית המזרחית". עוד בשנת 1916 פירסם ספר על "מצב העם הארמני בתורכיה". אבל הספר הזה נדפס בחזקת "כתב-יד". ההפצה שלו היתה אסורה. הממשלה הגרמנית לא רצתה שהחומר של לייפסיוס ישמש אמצעי תעמולה לטובת אויבי תורכיה, בעלת בריתה של הגרמנים... לאחר המלחמה, בשנת 1919, פירסם לייפסיוס ספר רב כמות "גרמניה וארמניה". הספר הזה גדוש במיסמכים על האסון הלאומי של העם האומלל, ברם,יותר מכפי שד"ר לייפסיוס דאג לארמנים, הוא דאג ל"פאטרלנד" הגרמנית שלו. בספרו הוא משתדל להוכיח, שהגרמנים עשו הכל, כדי להציל את הארמנים, אבל ידי הגרמנים היו קצרות מלהושיע.  לפי לייפסיוס, עשו רבות הקונסולים הגרמנים שברחבי תורכיה והציר הגרמני בקושטא. אבל הממשלה התורכית השיבה ריקם את שליחי הרייך, שהשתדלו לטובת הארמנים. הממשלה התורכית, שרק ביטלה את "הקפיטולציות", עמדה על המשמר לבל תתערב מעצמה זרה בעניינים התורכיים הפנימיים, ותהי זאת מעצמה  ידידותית כרייך הגרמני. דבר זה אינו משכנע ביותר. תורכיה הייתה יותר מידי חלשה ולעומתה גרמניה הייתה אדירה. תורכיה לא יכלה לכרות שלום נפרד בשל ברוגז על גרמניה, המגינה כביכול על הארמנים. בעניין השמדת היהודים באירופה, ראינו שבעלי-הברית החלשים של גרמניה, כגון איטליה והונגריה, לא התעסקו בהשמדה. ויהודי הונגריה הושמדו בחלקם רק לאחר שהודחה ממשלת האדמירל הורטי. אילו רצתה גרמניה, יכולה הייתה לעצור בעד "התורכים הצעירים". ברם, גרמניה לא רצתה לריב בשל הארמנים. לייפסיוס משתדל להוכיח, שהשפעת הגרמנים על העניינים הפנימיים של תורכיה הייתה  חלשה. עד כניסת בולגריה למלחמה בשנת 1915, היו גרמנים מועטים בתורכיה. אך מאז אוקטובר 1915 רבו הגרמנים, אבל אלה היו עסוקים בהגנת הדרדנלים. ב-4 ביולי הגיש הציר הגרמני תזכיר לממשלה התורכית. התשובה התורכית היא מ-22 בדצמבר.  רוב הארמנים כבר "הועברו"... הצירות הגרמנית התחילה מוחה מיד. אבל תשובת "השער העליון" היתה:זהו עניין צבאי טהור. ועוד: לא היה טבח, אלא העברת אוכלוסיה מהמקומות הסמוכים לחזית.

איך שלא יהיה, את הטרגדיה הארמנית לא השתיקו. לא השתיקה אנגליה בשל טעמי תעמולה. בקרב הגרמנים נמצא כומר אוהב המין האנושי. בקרב הפקידות התורכית הגבוהה נמצאו מתנגדים. אולם את הטרגדיה היהודית השתיק העולם הגויי על שני המחנות שלו. אנגליה לא פירסמה "ספר כחול",אלא "ספר לבן" ...

וגם התנהגות הארמנים הייתה אחרת. מרד גטו וארשה, או גטו ביאליסטוק, כמוהו כמשחק ילדים בהשוואה ל"מוסא דאג",למרידות בוואן ועוד. ולאחר ההשמדה, קמו מקרב הארמנים ידיים נוקמות. אם אנוור נפל בקרב עם הצבא האדום, הרי את טלעת השיגה יד נוקמת ארמנית בחוצות ברלין וגם ג'מל "שלנו" נרצח בידי ארמני בטיפליס, אם כי ג'מל היה פחות אשם בטרגדיה הארמנית. היכן היד היהודית הנוקמת בעמלק הגרמני?

עברו שלושים שנה מאז הטרגדיה הארמנית. האימפריאליזמוס הרוסי מקבץ את נדחי הארמנים למרגלי אררט, המולדת הארמנית. האימפריאליזמוס הרוסי יוצר והולך אגרוף ארמני נוקם על הגבול התורכי. ועל אף התנאים הכלכליים הסובייטים ועל אף דיכוי  הפרט, נוהרים הארמנים בהמוניהם למולדת שלהם. והאוניות עם הארמנים המוחזרים עוברות את המיצרים והארמנים רואים את קושטא, אשר ממנה יצא אירגון הטבח של אחיהם ואבותיהם... מהיהודים נשללה האפשרות של נקמה בגרמנים. וכמו במקרים רבים, צדק היטלר ישו"ז, באומרו ימים מספר לאחר פרוץ מלחמת 1939: "מי שם לב עכשיו לטבח ההמוני של הארמנים?..."  טבח הארמנים במלחמת 1918-1914 איפשר בהרבה את טבח היהודים במלחמת 1939-1945. ונמצא אדם בישראל אחד שבאופן אינטנטקטיבי הבין את המתרחש. שרה אהרונסון, בנסעה מקושטא לזכרון-יעקב, ראתה את נוראות הגירוש הארמני. ותחת רושם  העוולות הנוראות  שנעשו כלפי עם זר, העמידה את עצמה בראש ניל"י...


חתימה: ד"ר אבא אחימאיר
פורסם: 14.9.1947
עיתון: המשקיף