שם העט: אליעזר אחימאיר
מי היה אליעזר אחימאיר? שאלה זו נדונה בספר חדש שיצא עתה לאור: "עלילות נעורים אוטוביוגרפיות של בני נוער יהודים בפולין בין שתי מלחמות העולם", בהוצאת בית שלום עליכם, מרכז זלמן שזר ואוניברסיטת תל-אביב.
את המבוא וההקדמות כתב עידו בסוק. הספר רב הכמות הזה מרכז מבחר ביוגרפיות, מבין מאות שכתבו בני נוער, כהיענות לתחרות כתיבה על הנושא "האוטוביוגרפיה הטובה ביותר של צעיר יהודי", שיזם מכון יווא (המכון המדעי היהודי) בניו-יורק.
אחד הכותבים היה הנער ליפמן אליעזר בוסק, יליד קרקוב, 1916. ליפמן היה בית"רי, חבר המחתרת הפולנית "ארמייה קראיובה", שנהרג בידי הגרמנים ביער באזור סטריי שבפולין, בתחילת 1943.
בחיבור ששיגר לתחרות בשנת 1934, והוא אז כבן 18, נטל לעצמו בוסק את שם העט: "אליעזר אחימאיר". כותב על כך עידו בסוק (עמ' 361): "את השם אחימאיר יש אולי לקרוא אחי מאיר כביטוי להוקרתו לאחיו הבכור מאיר (1992-1912), משורר והיסטוריון, שלמד באותה עת באוניברסיטת וארשה ובמכון למדעי היהדות שם.
"עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות, שבחירת השם קשורה גם בדמותו של אב"א אחימאיר (1962-1898), הפובליציסט, איש האגף הרדיקלי בתנועה הרוויזיוניסטית בגלל הזדהות אפשרית של המחבר עם דרכו הרעיונית, ועוד יותר מכך בגלל המעבר שעשה אחימאיר מתנועת הפועלים לתנועה הרוויזיוניסטית בשנות העשרים המאוחרת והיה אולי פרדיגמטיבי בעיני הכותב".
מוסיף העורך בסוק בהערת שוליים: "באותה עת, בשנים 1935-1933, היה אחימאיר בין הנאשמים ברצח ארלוזורוב והיה חבוש בבית הכלא". כמובן, הוא לא דייק: חלק נכבד מפרק הזמן שישב בכלא הבריטי היה עקב הנהגת "ברית הבריונים" והפעולות ההפגנתיות שביצעה נגד שלטון המנדט.
אליעזר עצמו מעיד על מעברו לבית"ר במלים אלה: "לא זמן רב החזקתי מעמד באירגון השומרי (השומר הצעיר). מעשיהם הנבזיים של אחיי בפלשתינה אילצו אותי לעזוב. לסוציאליזם כתיאוריה לא היה ערך רב בעיני. תמיד ראיתי ואני רואה (גם כיום) את המעשה (לנגד עיני), והמעשה היה בניגוד מוחלט לתיאוריה. במקום אהבה וידידות בין אחים ראיתי רק שנאה ועוינות לאחים יהודים, שנוצרו רק משום שהללו חשבו אחרת, משום שהיתה להם השקפה פוליטית אחרת ומשום שהשתייכו למפלגה אחרת (הערת העורך: כוונתו להתחדדות היחסים בין תנועות השמאל בארץ לבין הרוויזיוניסטים על רקע רצח ארלוזורוב, שנה לפני שהאוטוביוגרפיה נכתבה).
"הפסקתי חהאמין בידידות בין בני אדם, הפסקתי להאמין בסוציאליזם המרקסיסטי. השתכנעתי שהסוציאליזם לא יפתור את הבעייה היהודית, שלפתרונה אני שואף גם עכשיו. הצטרפתי לאירגון הרווזיוניסטי בית"ר, כדי לעבוד לטובת העם היהודי, לטובת בנייתה מחדש ויצירתה של מדינה יהודית".
והוא מסיים במשפט: "אם העבודה שלי תופיע בדפוס, אני מסכים שהיא תהיה חתומה בשם העט: אליעזר אחימאיר".
יהי זכרו של הבית"רי ליפמן בוסק, אחד מששת המיליונים, שהיה כבן 27 בהירצחו בידי הגרמנים הנאצים - נצור לעדי עד.
פורסם: 19.1.2012