יקירה אמיתית של העיר ירושלים

לאחר 31 שנה של עבודה ב"מכון ירושלים לחקר ישראל", נפרדו ביום ששי, 15.1.2010, עובדי המכון, פרופסורים וחוקרים, וכן בני המשפחה וידידים, ועימם יו"ר הכנסת ראובן רובי ריבלין, מאורה אחימאיר עם סיימה את תפקידה כמנכ"לית המכון. אנו מביאים בזאת קטעים מדברי הבן, אבישי אחימאיר, באירוע:

היום לאחר 31 שנות עשייה מבורכות את עוזבת, אמא או סבתא בשבילנו, את המכון. אני לא אסקור כאן את רשימת השגייה המקצועיים של אורה, כי אין זה מתפקידי. אנסה במקום זאת להציג את הצד שלנו לגבי מכון ירושלים לחקר ישראל, כיצד הוא משתקף מהזווית המשפחתית הפרטית שלנו.

ענת ואני איננו מכירים את אמא כשהיא אינה עובדת. מאז שענת בת 11 ואני בן 13 - אמא כאן במכון. אנו זוכרים כמובן שהיא הייתה מזכירת המערכת של המגזין "מדע" והייתה רכזת ועדת ראש הממשלה למעמד האישה בראשות אורה נמיר, זוכרים את עבודתה בשגרירות ישראל בארה"ב, אבל המכון היה כל עולמה המקצועי. כמשפחה ירושלמית זה היה אך טבעי שאימא תפעל למען ירושלים.

המושגים – שנתון סטטיסטי, ועד מנהל, קרן רבסון, נייר עמדה, פירסום חדש, סכסוך הר-הבית, קבוצות חשיבה, אולם טדי קולק, 40 שנה בירושלים, העוני, דו-קיום,קווים לפתרון הסכסוך, ועוד ועוד - אלו מושגים שלא היו זרים לנו. שמענו סקירות וגם אנו מנויים על ה"ניוז מייל" של המכון, מקבלים לעיוננו את הפירסומים המעמיקים והיסודיים ועדים להתרגשות הפרטית של אמא טרם כל ועד מנהל, פגישה עם ראש העיר, נסיעה אל, או ביקור של קרן רבסון. אנו לא מפסיקים להתפעל, שלאחר 30 ומשהו שנים עדיין קיימת בה אותה ההתלהבות, אותה יסודיות ואפילו אותה התרגשות,  כאילו מדובר בפעם הראשונה שמכינים לוועד המנהל את הסקירה או את הדו"ח או את התקציב השנתי.

לפני כמה שבועות הוזמנו ל"טיול הפרידה " של מכון ירושלים לחקר ישראל. התייצבנו, יעקב, ענת ואני, לטיול השנתי. זו הייתה הזדמנות מרתקת עבורנו להיחשף באופן בלתי אמצעי לעולמכם ולמקום עבודתכם, אנשי המכון, ואנו מבקשים להודות לכם על הטיול הבלתי נשכח לצפת וסביבתה. זו הייתה הזדמנות עבורנו להכיר אתכם מקרוב, לפגוש חבורה מגובשת של אנשי מקצוע רציניים מהשורה הראשונה, אנשים עם אהבת הארץ, אהבת ירושלים, בעלי ידע נרחב במגוון גדול של תחומים.

לא מפתיע היה לראות כיצד אמא-אורה הצליחה להשפיע לא רק על העשייה המקצועית של המכון הבאה לידי ביטוי בקבוצות עבודה, מחקרים ופירסומים, פגישות עבודה, אלא גם באה לידי ביטוי בהשקעה ובטיפוח הדור הבא של חוקרי ירושלים. במכון ישנם דוקטורים שהגיעו לעבודה במכון בעודם בשנה הראשונה של התואר הראשון שלהם. ההשקעה בדור הבא היא ללא ספק אחת ההשקעות שאני בטוח שאמא חשה גאווה רבה על כך, בעודה מסכמת לעצמה את שנותיה במכון.

אמא, אין לנו ספק שאביך, עזריאל צוראל ז"ל, איש ירושלים, שאנשי המכון שמעו במהלך הטיול חלק מסיפורו האישי, שלא זכה לראות את כל הישגיך במכון, היה ודאי חש תחושה גדולה מאוד של סיפוק וקורת רוח מההישגים המרשימים שלך, הן האישיים והן המקצועיים שהגעת אליהם עם המכון.

למאיר קראוס - בשם כל משפחת אחימאיר אנו מאחלים לך המון הצלחה בדרכך החדשה, המשך לנווט את מכון ירושלים להישגים חדשים. ולכל אנשי המכון היקרים לנו מאוד - אין ספק שהייתם עבורה משפחה שנייה, משפחה שלעיתים ראתה את אורה יותר שעות מאיתנו, אבל אנו שמחים שאתם משיבים לנו את הפיקדון יקר הערך שהופקד בידיכם ושמחים שעתה אנו אלה שנבלה איתה יותר.

מבחינתנו, אמא, אין ספק את יכולה לפרוש בגאווה גדולה, בתחושת סיפוק שתרמת תרומה אמיתית לא רק לעובדי המכון, לעצמך ולמשפחתך, אלא תרומה אמיתית לעיר ירושלים שאת כל כך אוהבת. תרומה שמבחינתנו מעבר להיותך יקירתנו - את יקירה אמיתית של  העיר ירושלים.

הדפסה