מאמר על הגביר שלמה זלמן שוקן
2020-11-18 11:55:33

הערב יוקרן בערוץ 11 סרט על משפחת שוקן, החל באבי השושלת, שלמה זלמן שוקן. בספר "עין הקורא, סופרים וספרים, עיתונאים ועיתונאים", מקדיש אב"א אחימאיר מאמר לזלמן שוקן, שברובו מטפל בגבירים היהודיים בזמנו, שהשקיעו בחו"ל ונמנעו מלהשקיע בארץ-ישראל: "שמו הלך לפניו בשנים שבין שתי המלחמות. גביר זה מגלות אשכנז לא הלך בדרכי חבריו לעושר מגלות מפוארת זו... שוקן נשאר נאמן לצור מחצבתו. "בראשונה עשה גדולות במו"לות של חכמת ישראל בגרמנית ובעברית. 'הוצאת שוקן' נהייתה לשם דבר. שוקן דאג וכמה סופרי ישראל שוחררו מדאגת פת-לחם. שוקן אסף כתבי יד של גדולי האומה, הקים מכון למחקר השירה העברית. "ועם כל זה, נמנע מלהתיישב בארץ, להקדיש לה מאונו וממרצו. עסקים באשכנז ואחר כך באמריקה. מה שנוגע לארץ-ישראל, הרי דברים שברוח. אמנם צאצאיו הם עימנו, אבל מדוע הוא התיישב באמריקה? האמנם לא האמין איש-המעשה בעתידה של הארץ, בעתידה הכלכלי? ואולי לא היה בטוח בעתידנו במובן הבלתי אמצעי... "שוקן מת בארץ נכריה ורק גופו הוטמן בהר המנוחות. אבל לנו אין מנוחה, לכשאנו מהרהרים במרץ היהודי שמתבזבז על זרים ועל הנשמה היהודית שלא מצאה את תיקונה"...


זיכרון מווינה במכתב לאניטה מילר-כהן
2020-11-12 12:12:22

אניטה מילר-כהן הייתה עובדת סוציאלית, עיתונאית ופוליטיקאית. יזמה פעילויות עזרה והצלה רבים ליהודים ולא יהודים במהלך מלחמות העולם ולאחריהם, הקימה את "שרות נשים סוציאלי" והייתה ממקימות ומנהלות "הלשכה לעזרה סוציאלית" ו"הסתדרות נשי מזרחי ,"הייתה נשיאת התאחדות עולי אוסטריה. ב-1950 הצטרפה לתנועת החירות. בימים אלה רכש "בית אבא" מכתב מרגש, בכתב ידו של אב"א אחימאיר, שנשלח אליה ב-1960 מהבית ברח' ניצנים 12 ברמת-גן, לרגל מלאות לה 70 שנה. במכתב מעלה אחימאיר "רק זיכרון אחד: אני סטודנט בווינה. רעב, קופא בקור, הן ברחתי מרוסיה ומחוסר כל כישרונות להסתגר לחיים. ובווינה התקיימה ועידת ציוני אוסטריה, וגברת אחת מראשי המדברים ומראשי העושים. ומאז לא חלמתי, שכעבור עשרות שנים אפגש עם הגברת הזו במסלול חיים ציבורי אחד. ככה זה"... אניטה כהן-מילר נפטרה בגיל 72, ביוני 1962, שלושה שבועות לאחר שידידה הדגול אב"א, הלך אף הוא לעולמו, רק בן 65.


הספר הטוב ביותר על מחנות הכפייה הסובייטיים
2020-10-30 16:50:31

"מיליונים עברו את מחנות הכפייה הסובייטים, בודדים כתבו על מה שעברו שם, ספרו של יוליוס מרגולין הוא הטוב שבהם". כך כותב פרופ' טימותי סניידר, ההיסטוריון האמריקני הנודע לתולדות מזרח אירופה, בהקדמה מפרי עטו לספרו של ד"ר יוליוס (יהודה) מרגולין – "מסע לארץ האסירים" (זה השם בעברית), זיכרונות אישיים משנות מאסרו בכפיה, ברעב ובעבודות פרך, בסיביר בשנים 1945-1940. הספר ברוסית, שנכתב ביד אומן של סופר מעולה, ממש בשנות חירותו הראשונות בארץ של ד"ר מרגולין, נאסר לפירסום ורק קטעים ממנו פורסמו בשפת המקור בניו-יורק. בעברית לא נמצא לו מו"ל, שכן המחבר היה מזוהה עם ז'בוטינסקי ותנועת החירות, והמאבק לשיחרור יהודי בריה"מ. רק ב2013 הספר יצא בעברית, בהוצאת "כרמל", לא לפני שראה אור קודם לכן בצרפתית. כתב היד נשתמר בארכיון הציוני המרכזי ועותק ממנו נמצא גם בארכיון "בית אבא". והנה בימים אלה יצא לאור באנגלית, במלואו, בהוצאת אוקספורד היוקרתית, עם המבוא החשוב של ההיסטוריון האמריקני רב המוניטין, וכל זאת בזכות מר מישה שאולי, מעריצו של מרגולין, שמקדיש את מירב זמנו להפצת מורשתו. תמונתו של ד"ר מרגולין נלקחה מארכיון "בית אבא", ולא במקרה. מרגולין ואחימאיר היו ידידי נפש, חלקו ביניהן אותן השקפות של המאבק לחירות האדם ונגד המשטר הקומוניסטי באשר הוא. אחימאיר נפטר ב1962 וחברו פירסם עליו שורה של מאמרי הערכה. כאשר מרגולין נפטר ב1971, היה זה בנו של אחימאיר, יוסי, שפירסם עליו מאמר הספד ב"מעריב".


כששערי הקבוצה ננעלו בפני אבא
2020-09-26 07:58:40

ד"ר עזריה בייטנר, בן קבוצת דגניה ב' שחזר בתשובה והשתקע ביישוב הדתי הושעייה, פירסם בימים אלה את ספר זיכרונותיו תחת הכותרת "חמה עמוקה מן הצל" (בהוצאת "כרמל"). בין היתר הוא מספר על זוג ותיקי הקבוצה, הוורדימונים, שאימצו ב1930 את בתו של אב"א אחימאיר, זאבה. "והלא בשם ז'בוטינסקי נקראה" – כותב הוא בסגנונו המיוחד – "ומקומו לא יכירנו במקומנו. אלא כפפו חברינו תורתם מפני רחמיהם, והתירו את הדבר... חלתה האם והתבריין האב, ואותה תינוקת בת אחיה של בלומה (ורדימון) היתה, ושלחה דודתה לקחתה לה לבת. "עשה עצמו אבא כאבא סיקרא, ראש לבריוני ירושלים, לשחרר את ישראל מעול השלטון הזר ולייסד מדינה לישראל. ביקשו קלגסי אנגליה את ראשו, וראשי היישוב את זנבו. נטלטל בין בית המשפט לבית הכלא, ולא מצא מנוח לנפשו. "ימים שהתהלך חופשי, ביקש לראות את בתו. אמרה לו אחותו: בוא בצנעה אצלי, עמדו חברינו וסגרו את שערי הקבוצה בפניו.... נטלה אחותו את הילדה והלכה אצלו בצנעה לטבריה. טבריה עיר קטנה והכל מכירים את הכל בה, ויפה לה הזהירות. ככפיר יושב מסתרים חבק האב את זאבתו, והיא במסתרים תבכה נפשה".


ברכה לזאב רווח בהגיעו לגבורות
2020-08-17 19:53:51

ב-4 באוגוסט 1940 מת במדינת ניו-יורק זאב ז'בוטינסקי. 11 ימים לאחר מכן, ב-15.8.1940 נולד ברבאט, בירת מרוקו, בן בכור ליצחק ריוח, איש בית"ר. עוד קודם שיצא הבן לאוויר העולם החליט האב, כי שמו של היילוד יהיה – זאב, על שם המנהיג הציוני, ששימעו ודבר מותו הגיעו עד לצפון אפריקה. 80 שנה עברו מאז, והבן - שעלה לישראל עם משפחתו בשנת הקמת המדינה והוא כבן 8 - הוא אחד מן השחקנים הנודעים ביותר בישראל. זאב רווח שמו! לפני שנה וחצי, ב- 8 בפברואר 2019, הוא בא אל "בית אבא" ברמת גן, לפגישה עם יוסי אחימאיר – שניהם יקירי רמת-גן, לשנת 2015. מה חיפש השחקן והבדרן ב"בית אבא"? ובכן, זאב רווח אמר כי בכוונתו להפיק סרט הקשור בבית"ר מרוקו ובפעילות אביו, ביקש חומר רקע על ז'בוטינסקי ותנועתו. מרגע שנכנס לבית לא פגה התרגשותו. "החזרת אותי שנים אחורה, לתקופה של תחילת חרות. התרגשתי כמו ילד" - כתב בספר האורחים. מאז קרו שני דברים: זאב רווח עבר אירוע מוחי, שממנו החלים לחלוטין, ובימים אלה חגג כמובן את יום הולדתו ה-80. אנחנו ב"בית אבא" שולחים לו איחולי מזל טוב, בריאות איתנה, צחוקים ושמחת חיים, עד 120!