צביעות עיתונאית
עיתון שהוזל מחירו הרי זאת היא עובדה משמחת לקורא. ראשית, יש בזה מעין חג כלפי הקורא הארץ-ישראלי העממי, שהפרוטה אינה מצויה כידוע בכיסו. שנית, חג בשביל השפה הלאומית, הזוכה בעיתון זול במחירו.
"דאר היום", העיתון הראשון ועד הזמן האחרון גם היחידי בארץ, שהציג לו למטרה להיות, מה שקוראים שווה לכל נפש, בכל דבר וגם מובן של מחיר בכלל זה. כמובן שדבר זה הוא למורת רוחם של העיתונים התל-אביביים. דבר מובן מאליו: תחרות של חנוונים הופעה בריאה ביותר בעולם החיים.
לעיתונים התל-אביביים אין כל צורך להוזיל את המחיר. האחד מהעיתונים הוא עיתון רשמי של ההנהלה הציונית, והשני "עיתון פועלי אי", נשען על הכתפיים הרחבות של ההסתדרות הסוציאליסטית והמגביות הנערכות בשביל "פועלי א"י", כמובן שנופלות לכיסי המחנה הפקידותי ששרץ ורב.
דאגת הספקת עיתון זול להמון היישוב אינה עומדת בפני מערכת "דבר". מטעמים של אינרציה נאמנים חוגי הפועלים למנהיגיהם מצדדי "ברלמנט", מטיפי בנקים ובתי חולים לשכן הפורע. כן, העיתון של הנהגת ההסתדרות, עיתון שיונק משני מקורות: ממקור תרומות, שמוסרים הפועלים מתרומותיהם לפקידות ההסתדרותית, וממקור מגביות באמריקה ודאי שהוא סמוך ובטוח ואינו פוחד "מפני מצוקות הזמן".
"דאר היום" העיתון היחידי בארץ המתקיים מאמצעים בהם מתקיים עיתון נורמלי, כלומר עיתון בעולם הגדול, על דמי העיתון ועל המודעות. יתר שני העיתונים על התקציבים הם חיים וביחוד "עיתון פועלי א"י".
"דאר היום" שואף כל הזמן להיות עיתון עממי לא רק בדיבור, כי אם למעשה. ואמנם זהו העיתון של ההמון הארץ-ישראלי. אימנם "האינטליגנציה" כביכול מחרימה את "דאר היום", אבל זה אינו עוזר. קיימת ברית בין העיתון "דאר היום" ובין הקורא ההמוני, הציבור הרחב. וכמה שתילחם בו עיתונות הפקידות של מוסדות השד"ריות, המלחמה לא תצליח. רבים שונאי העיתון, החל מהקיט-רוטש וכלה בעיתונות התל-אביבית. ואם קיט-רוטש לא יכל ל"דאר היום", הזילזולים הזולים של "הגזוז" התל-אביבי לא כל שכן.
חתום: סתם מקשן
המקור: "דאר היום"
תאריך: 23.1.1930